עדנה כצנלסון

“עזרה בקניות לא צריכה להסתכם בעזרה פיזית, ועליה להיות מלווה בדיאלוג בין ההורה לילד, על ההורים לשתף את הילד במה שקנו, להסביר למה העדיפו מוצר אחד על פני אחר, וכדומה.”

“מתן שם לילד הוא אקט פטרנליסטי. אין כאן שוויון ולא דמוקרטיה. ילד המצוי במערכת יחסים קשה עם הוריו יכול להחליט שהוא מפקיע מהם את בחירתם הסמכותית לקרוא לו בשמו כאקט של 'הענשה' נגד ההורים והחלטותיהם.”

“בנים צריכים להתנתק מהקשר העמוק והסימביוטי עם האם, ולאמץ מודלים גבריים להזדהות. בעוד שלבנות אין ניתוק כזה ועבורן האם ממשיכה לשמש מודל הזדהות.”

“כבר מהלידה מייחסים לבנות תכונות נשיות כמו עדינות ולבנים תכונות גבריות כמו חוזק, לבנות מתייחסים בעדינות, מקריאים להן סיפורים ושרים להן, ואילו עם הבנים משתוללים, עם זאת, חשוב לזכור שמחקרים הוכיחו בוודאות שיש לבנים מוח שונה מזה של בנות, גם במבנה וגם בדרך פעולתו. אצל בנים יש חלוקה ברורה בהפעלת שני חלקי המוח ואילו אצל הבנות יש שיתוף פעולה בין החלקים.”

“בנים ובנות קשים לגידול במידה שווה אבל שונה, תלוי במזג המולד של הילד, בגיל, באינטראקציה עם הסביבה והמשפחה, ביחסים בין ההורים ובמסרים שההורים מביאים ממשפחותיהם.”

“גוננות יתר היא דפוס בו ההורים מונעים מהילד התנסויות שהיה יכול לעמוד בהן במצבו התפקודי, ללא מטריית הגנה מצידם, זהו דפוס המאפיין בעיקר הורים חרדתיים שלא סומכים על הילד, הורים שהם תוצר של חינוך כזה בעצמם, הורים שחוו היריון קשה או שנים ממושכות של ציפייה לילד, הורים לילדים בכורים או לבני זקונים. לא מדובר בדאגה סבירה או במצבים בהם הילד באמת נתון בסכנה.”

“בעידן התקשורתי שבו אנחנו חיים אי אפשר לשמור על הילדים בבידוד מוחלט. הורים שחושבים שיוכלו לשמור על הילד מפני החדשות הרעות על ידי כך שלא יפתחו טלוויזיה או רדיו טועים לחשוב שיצליחו בכך. ילדים לא חיים רק בבית: יש קייטנה, רחוב, אינטרנט וחברים. עצירת המידע אינה מספקת הגנה. אנחנו חיים בעולם מתוקשר והילד, קרוב לוודאי, ישמע על כך מאחרים ויוותר עם שאלות קשות שאין לו עליהן תשובה.”

“העיקרון הכי חשוב שצריך לעמוד לנגד עיננו הוא שהילדים הם תמונת ראי של ההורים.”