רביב דרוקר

“רוב האנשים שעובדים בתקשורת הישראלית לא הצביעו ביבי. בטוח. ורובם ככולם, בטח במערכת הבחירות האחרונה, עשו כל מה שהיה במסגרת מרחב הלגיטימיות העיתונאית ולפעמים חצו אותו כדי שנתניהו לא יהיה בשלטון.”

“אני אוהב שמכירים אותי, גם אם לא אמרתי שאני אוהב שרואים אותי בסופרמרקט. לעולם לא אתלונן על זה שאני חצי מפורסם.”

“כמעט אין אדם במערכת הפוליטית שאני לא יכול להגיד עליו את רוב האמת, אם לא כולה. זה פשוט צורך נפשי אגואיסטי.”

“לכל אחד מאיתנו יש יצרים אישיים ואגו, וכולנו עושים שיקולים שיותר קשורים לאגו ושיקולים שיותר קשורים לעמדות אידאולוגיות. אין דיכוטומיה אמיתית בין השניים. הכול מעורבב. אני מאמין שגם אם אני רוצה לבלוט, אני עדיין אומר את האמת, ויש לי תחושות חזקות של שליחות שהייתי הרבה יותר שמח להתהדר בהן אבל לא אעשה את זה.”

“אני רואה בכל דבר קומבינה. גם בדברים הכי תמימים שיש. בכל מקום. אני בא לשכור רכב בסוכנות ואני חייב לדעת מה המנגנון, מה באותיות הקטנות, מי מרוויח ממה, איך זה עובד, מה הקומבינה פה.”

“אני חושב שלעיתונות עצמאית יש חשיבות אדירה, אם כי למרבה הצער, רוב הגופים שעוסקים בעיתונות עצמאית חלשים וקטנים.”

“אני עדיין בתוך הגבולות של המיינסטרים. אבל ארגיש זוועה עם עצמי אם אבוא ביום שישי ואבטא את העמדה הפופולרית שכולם אוהבים. ארגיש שלא סיפקתי את הסחורה.”

“הרעיון הוא לחבר את העבודה למשהו יותר גדול. אם אני מצליח בפרסום כזה לנקות איזו אורווה, זה גורם לי להרגיש שיש משמעות לחיים שלי, לעבודה שלי.”

“כבר כשהתחלתי בעיתונות ידעתי שאני רוצה להיות עיתונאי חשוב, מרכזי, להשפיע, אבל לא הבנתי אינטואיטיבית שרק טלוויזיה יכולה לתת לי את הסיפוקים האלה ברמה הזאת.”