ארז צוקרמן

“המבצע נערך ב-19 בספטמבר 1996. כבר בתחילת ההסתננות – כאשר עלו המפקדים לנקוד תצפית על אחד מגושי הסלע העצומים האופייניים לג'בל סוג'וד נתקל הכוח בפיקודו של ארז, במחבלים. במכת האש הראשונה נפגעו כמה מפקדים. הכוח נתפס במצב לא נוח – המפקדים נמצאו לפנים כשהם מנותקים מיתר הלוחמים. ארז התעשת במהירות, הציב חיפוי קטן ויצא מיד למרדף אחר המחבלים שהחלו לברוח באחת מהמחילות החצובות בסבך. בתום המרדף, שעל-פי התיאורים דמה יותר לטיהור תעלת לחימה ביעד מבוצר, חיסל הכוח שני מחבלים.”

“אם ארז צוקרמן יכול לפקד על אוגדה משוריינת כנראה שהתפקיד הזה איבד כל משמעות”

“זה היה מבצע לטיהור קני מחבלים במרחב סוג'וד. ארז פיקד אישית על הכוח בתצפית המפקדים בשטח שהקים יחד עם סגן צור פרנס ז"ל. נפתחה אש מטווח קצר. צור, שעמד ליד ארז, נהרג. ארז היה מאוד קשור אליו, הוא היה בן טיפוחיו. בכל זאת הוא התעשת והוביל את הצוות למרדף באזור מאוד סבוך. הוא, אישית, הרג שם שלושה מחבלים, כיוון שלקצין האחר היה מעצור בנשק. בהיתקלות נהרג גם אחד הלוחמים, זוהר מינץ, ונפצעו עוד כמה לוחמים מהיחידה, בהם הרופא.”

“מדובר באחד הקצינים הנועזים ביותר בצה"ל. אני מעריך אותו בתור בן־אדם ובתור מפקד, ומכבד את החלטתו.”

“אילו ישבתי בשקט, הייתי ממשיך להתקדם אחרי המלחמה.”

“גולני בשבילי זה קודם כול אחריות ומחויבות לחיילים בחטיבה, שנותנים באמת הכול, ביום ובלילה, בחורף ובקיץ למען המדינה, לפעמים אני מרגיש קצת כמו אבא שלהם. בשבילי גולני היא בית ומשפחה. זאת המדינה שלנו, על כל המרכיבים שלה.”

“אין ספק שלהיות מפקד השייטת זו גאווה גדולה. ההילה וההערצה לא רלוונטיים. בסופו של דבר צריכים להיות ממוקדים בעשייה.”

“לא הייתה תחרות, הייתה אהבה.”

“ידעתי שהבחור נמצא בסערת רגשות, התחושה הייתה של כישלון, שאולי לא הצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך ועכשיו חובתי לנסות לגשר שנצא משם בהרגשה שאנחנו אחים. הייתי שם בתפקיד מחייב של מפקד חטיבת גולני, שאני בחרתי, שאף אחד לא הכריח אותי לעשות. בתור מח"ט גולני יש גם רגעים קשים, וצריך לדעת לעמוד בהם. ביני לביני אני חושב שכשתיגמר משימת ההתנתקות, יהיו אנשים שארצה לבוא לבכות איתם ביחד. אבל רק בתום המשימה.”

“השייטת נתפשה בעיני כמקום הקרבי האולטימטיבי, שבגלל שהוא מאוד קשה להשגה, אז צריך להיות שם ולתרום את המיטב.”