עידן צבעוני

“מגורים משותפים הם יוצאים מן הכלל בעיר הזאת. הלב מודה, הלב מתבדה, הפועל חוזר אל ביתו במדרון. עד כדי כך מעורר הדבר רחמים בליבו שכך זה מתנהל בעיר שבה כל איש חי רגעים ספורים עבור עורו בלבד, שבה כל איש בגפו, גם במותו. הלב נחרד.”

“ההצטמצמות הקשוחה של כל אחד ואחד בענייניו הפרטיים נראית בעיניו מאוסה מתמיד, אכזרית. זן נכחד ומבעית של אבסורד.”

“הלשון שותקת. אני מניח לבושה ולכפרה לתווך את חיי, שכן משעה שלא איבדה דבר הלשון שוב אינה יכולה להחזיר דבר.”

“ועבור הביקורים היה צריך לבקש תירוץ – כך או כך דברים בטלים דיברתי. ואם עברתי בסביבה ורציתי לומר שלום – זה נמנע. וכאשר עברתי להתגורר בדירתו בסוף שנות השמונים, חלמתי פעם אחר פעם שהוא מתבונן בי ישן במיטתו, שוכב כִּרפאים. הנה, גם לי יש אליך משאלה. החיים שוב פתחו סיפורים.”

“על חלל אוויר אלך, על השמש אתבונן, לזיכרון שמתעורר בעקבות ריח, צמא או צליל אתפלל.”

“תרבות ניכרת, בין השאר, בתרגומים שלה. תרגום אינו הרקה משפה לשפה, אלא פעולה אינטלקטואלית שנותנת כלים למחשבה.”

“ההליכה קדימה אילצה אותנו ללכת גם אחורה ולהתרחב לצדדים.”

“בימינו, אין צנזורה ביקורתית, אלא ביקורת מצונזרת.”