רחל שפירא

“אני אוהבת בלדות אישיות, שירי משברים שמתארים עימות, בעיקר של דמות נשית – אבל לא רק – מול קבוצה. יש תנועה בלתי פוסקת בין זרות לשייכות.”

“אני אוהבת סתיו. זו עונה שאני מרגישה שיש בה כוח מתקן, משהו שמפייס בין הקיץ לחורף. אני אוהבת גם שעות ערביים.”

“לקחתי מנגינות שאהבתי, עבריות ולועזיות, וחיברתי להן מילים משלי. זה היה סוג של ביטוי אישי, עצמי, שהגדיר אותי. זה היה מצב של חשיבה, טריטוריה של הרהור, פינת מחשבה.”

“היופי הזה, ביצירה ובמוזיקה, בשיר המחורז ובקול האנושי.”

“אני סטודנטית של השירים שלי; אני עדיין לומדת מהם הרבה.”

“קם הילד המנמנם בי ומתנחם כמעט בלי מאמץ ואז נשארת התבהרות חלקית ונשאר לי שיר בשבילך.”

“היא שרה כמו מי שמסגיר את פחדיו, היא שרה כמו מי שזקוק למגע, אני רוצה לקרוא לה פרח משוגע.”

“אֶפְשָׁר לשְִׁטוֹחַ אֶת הַפְּגִיעוּת מִבְּלִי לַחֲשׁוֹשׁ מהֵשְַׁפּלָהָ, כְּאִילוּ הַפְּגִיעוּת עַצְמָה הִיא סוּג שֶׁל כּחַֹ, כְּאִילוּ הַשַׁלְָוה הִיא חוֹף הַבּהֶלָהָ.”

“הֲיִי שְׁקֵטָה כְּאִילוּ אֵין בָּךְ דּוֹפִי, כְּאִילוּ הָאֲוִיר נוֹתֵן לָךְ הֲגַנָּה, כְּאִילוּ הַצָּרוֹת כְּבָר מִתְגַּבְּשׁוֹת לְיוֹפִי.”

“אל תסב את פניך, אתה מלא דברים כמוסים, אל תגיף את התריסים, חפש בין המילים.”

“יש לי אקורד אחד לעצובים שהמתינו ולא הבינו איך לא ליטפו אותם הכוכבים.”

“אֲנִי לְמַעַנְךָ כָּל בֹּקֶר מְלַקֶּטֶת פְּרָטִים קְטָנִים, שְׂמָחוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל יוֹם חולִּין.”

“הערב שאמור להיות נעים ומלטף רובץ עלי כמו הר גדול מכביד על הכתף.”

“ירימו את ראשך ויאמצו את ייאושך לחממך בפרורי אהבתם.”

“חלומות של אתמול הם שלהבות נרעדות, לא יכול כל החושך לכבות.”

“כשאתה חיוור מצער מתחפר בשתיקתך – תן לי לדבר אליך.”

“סבא זמן. הוא מתקתק בשעונים, כותב שעות, כותב שנים.”

“בגלל מה שאתה, בך בחרתי ולוּ בגלל מה שאני איתך.”

“מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך.”

“זהירה כמו מהססת באותות חיבה וחסד אדבר.”