מיכה יוסף ברדיצ'בסקי

“על ברדיצ'בסקי אני יכול לדבר כמו שמדברים על קרוב רחוק; נאמר – על דוד שלא זכיתי להכירו אישית... אני קורא את סיפוריו בסקרנות, בכבוד ובתימהון, ובשעת הקריאה איזו פעימה 'גֶנֶטית' בתוכי מעידה על הקִרבה הרחוקה.”

“סגנונו של ברדיצ'בסקי הוא מוסיקה צרופה, ומשפט אחד מתוך סיפוריו מכריע תשעים קילו של הספרות הישראלית העכשווית.”

“היה חלוץ הכניסה של הספרות העברית לסלון האירופי.”

“הוא לא התפלל בחפזון, היה אוכל סעודתו במתינות; וכשהיה בא קונה אל החנות, והוא היה בחדר, יצא אליו כאדון ולא כעבד. כל עברו נשמט מזכרונו. היום אינו חלק אחוז מן השבוע, הוא סובב על צירו.”

“הוא לא דיבר הרבה, לא פיתה את הקונים; לא נשא פנים גם לַמרבה לקנות, ולא דחה את הלוקח רק דבר מועט.”

“והנה באתי בימים; עבר היום שניתַּן לבן־אדם ולתפקידו, וצללי־ערב באים מרחוק - עוד שַׁעַל אחד אל הליל הארוך, שבו נלין כולנו עד תום כל חי. הנני כותב עתה רק לאור הנר והעת דחוקה, על כן אקצר.”

“בכל מה שעיניו רואות, הוא רואה את צד השירה שבדבר. פנים יפים, קול נעים, אילן ירוק, שמי תכלת, צאת השמש. הוא מבין ומקשיב.”

“הוא ידע, כי לב האלמנה תנהה אחריו. ידע, כי שוב תחפש קִרבתו. ידע, כי על משכבה בלילות לא פעם אחת תתעורר ותבקש חזותו. וכך היה!”

“בוודאי מאושר היה. הוא לא צריך לרדוף אחרי אהבים, להתגעגע ולצמוא לנפש רחוקה. אהבת אישה יודעת כל מסתרי האהבה וחמודותיה לו בבית.”

“ריקים הם כל רגעי החיים, שבהם אין נפשה פועלת, שבהם היא שוכבת בבטלה על מרבדה או יושבת בדומיה על יד חלונה. את החיים לא תדע, רק מרגשת היא אותם בעיניה, כאילו כל אשר מסביב לה אינו כסדרו.”

“לרקד היא חפצה לפעמים, לקפץ ולדלג; כל אשר בה סוער, כל אשר בה מתעורר ומשתוקק.”

“לה חלומות שעוד לא תדע אותם, נתיבות שלא ראתה אותן ואליהן היא מתגעגעת.”

“מי יכיר את נפשה? מי עבר על סף חדרה בעת שישבה מלאה תימהון וגעגועים? לרוב הפסיקה בקריאתה והסתכלה בעד החלון על האילנות המחרישים.”

“היא התודעה לתלמיד צעיר איש־מחשבות, ויהיו שניהם הוגים בתורת ההכרה ובמשפטי ההגיון ואת כל הדבר הקשה היו משננים יחד; ובין כה וכה החלו גם להיות אוהבים זה את זה.”

“אי אפשר לעולם בלי אדם ואי אפשר לאדם בלי עולם. שניהם עומדים זה לעומת זה כתמהים ומחכים.”

“יש מעשי אמנות שניכר בהם הרצון להכניע את הכוחות האפלים הדרים בחובו של היוצר, אך יש בהם שדווקא נחשפים בהם דווקא כוחות אלה עצמם.”

“אומרים, כי שני יצרים בתוכנו, יצר־הרע ויצר־טוב, ומלאכות שניהם היא להטות אותנו לטוב ולרע. שני מסיתים – אבל מי הם ומי אנכי?”

“בשעה שאני בא לכרכי הים, לערים הבנויות על תלן, ורואה את הטירות הנאות, את האוכלוסין המרובים ואשמע שאון החיים, יעבור גם עלי רוח חיים, והנני נסחף גם אני.”

“גיבורי הרוח בהופעתם השלמה, ברורים ואחידים יותר מאשר אנשי המעשה הגדולים. הראשונים שלמים עם יצירתם, בעוד שהאחרונים קשורים רק קשר של ארעי אל מעשיהם. גיבור הרוח הוא לעולם הכוח המוליד, המעניק את שלו. ואילו אצל גיבור המעשה נועד תפקיד יתר לגורל.”

“גדולתו של האדם מתגלה כאשר הוא מעז להעמיד הכול בספק. כאשר הפילוסוף מעמיד בספק את ההגות שבה דבק, הוא מגיע במחשבתו לשלב חדש. שלילת כל מה שהיה אינה לדידו אלא בגדר הליכה הלאה.”