לימור שרייבמן-שריר

“עולם הזוהר – מעולם לא נמשכתי אל העולם הזה ולא ראיתי אותו כזוהר בכלל. רפואה היה חלום חיי מילדות, אולם כשהגשמתי אותו, הרגשתי בשלב מסוים צורך לעסוק בכתיבה. אדם עשוי לעבור מטמורפוזות במהלך חייו ואיני רואה כל פסול בכך כפי שאני מכבדת אנשים המתמידים בתחום אחד כל חייהם.”

“אני לא יכולה לנבא מי ממלכות היופי תלך בדרכי אך בהחלט יש מלכות יופי לשעבר מוצלחות מאוד כל אחת בתחומה. מלכת יופי איננה חיה משונה, היא אישה לכל דבר עם מגוון תכונות פיזיות ונפשיות ככל אישה.”

“כתיבה איננה תהליך פשוט. היא מעין בריחה והסתגרות של אדם מהעולם האופף אותו. הוא תהליך המתקיים, לפחות בהתחלה, רק בין אדם לבין עצמו.”

“אני מעדיפה לא לסווג את הכתיבה לנשית או גברית, אלא להתייחס לעובדה שהכותבים הם בני אדם מגוונים, בעלי מבנה נפשי שונה, רגשות שונים וראיית עולם שונה. בספרי, 'הבית על האגם' ו'אלוהים ואלווירה' כתבתי בגוף ראשון ומנקודת מבטם של גברים, למרות היותי אישה.”

“אני אוהבת בני אדם לכן גם למדתי רפואה ואני נמשכת להתעמק בנפשם של בני האדם ובבעיות המעסיקות אותם במהלך חייהם. מבחינה זאת הכתיבה שלי היא ראלית מאוד ואנשים רבים, גברים ונשים יכולים, לדעתי, ויוכלו גם בספרי הבא להזדהות עם הקונפליקטים שאציג בפניהם.”

“הרבה סופרים היו רופאים אם כי אינני מודעת להרבה סופרות רופאות. רופא הוא אדם שיש לו טביעת עין חדה לגבי תכונותיהן של בני האדם פיזיות ונפשיות ואולי בשל כך הוא נמשך לתיאורים מפורטים של נפש האדם.”

“בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה למונחים של ’היות אדם‘. אחד התהליכים הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא – חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה.”

“הבוחר במקצוע הרפואה הוא בדרך כלל בעל רגישות מיוחדת לאדם על סבלותיו, חולשותיו, פגמיו ותהפוכות נפשו. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי רבים מהסופרים היו רופאים ואני גאה להימנות עליהם.”

“מטבע מקצועו עוסק הרופא בנגיעה ובחדירה לגופו של אדם אך בעת ובעונה אחת הוא עוסק בחדירה אל תוך נפשו. לא ניתן להפריד בין גוף ונפש.”