תמר רותם

“לקרוא קראה למכביר. בבקרים, לפני שבני הבית התעוררו, זקופה על כיסא במטבח, התענגה על הספרים שלה. ספרים שמעולם לא הונחו גלויים על השולחן, או זכו לעמוד על מדף, אלא נטמנו בארון בתום הקריאה.”

“דומה שנסוך על הספר אותו קסם נוסטלגי של תצלומים ישנים בגוני חום שהנציחו את ירושלים בראשית ימי הצילום, וכמו הסיטה יד ענוגה וילון תחרה וצילמה את ההתרחשויות מתוך גישה אינטימית ובזמן אמת.”

“גיבורים יתומים הם יעד קל להזדהות. דומה כי ככל שגורלם מתאכזר אליהם, כך גם התקווה לעתיד טוב יותר, לשינוי, מפעמת בהם בעוז ומניעה אותם קדימה.”

“הכתיבה וידויית באופייה והמנוע של העלילה הוא מציאת אהבה, או נכון יותר בעל. הסוף כמובן טוב: כמו באגדות, הנסיך על הסוס הלבן גואל את הגיבורה.”

“זה טקסט פואטי, שובר לב לפרקים ביופיו ובכנותו, שקשה לקרוא בתנופה אחת למרות קוצרו. צריך לעצור, לנשום ואז להמשיך.”