תומס ליקונה

“לעולם איננו שוכחים מעשים של טוֹבוּת שנעשו כלפינו. הם נוגעים במקום עמוק מאוד בתוך נשמתנו. כשקשה לנו, מילים טוֹבות עוזרות - גם מאדם זר.”

“זה לא אומר שאנחנו לא מסוגלים לאכזריות, אנחנו בהחלט כן, אבל בתוך כל אחד מאיתנו פועם עדיין לב הילד שהיה, זה שרוצה להיות נאהב ואוהב. לפעמים כל מה שנדרש כדי לשחרר אותו הוא לעשות מעשה אחד טוב.”

“איננו יכולים ללמד את ילדינו להיות טובים לפני שנלמד אותם לחלוק כבוד, החל בכבוד כלפינו כהורים. אם הכבוד אינו קיים, יהיה לנו קשה מאוד ללמד אותם משהו. לא נוכל לדרוש מהם לשאת באחריות על סטנדרטים כלשהם של התנהגות. לא נוכל להפעיל מנהיגות מוסרית בתוך משפחתנו – החיונית ליצירת תרבות של טוֹבוּת.”

“התפקיד של אמהות ואבות הוא להיות אחראים למשפחה. התפקיד של ילדים הוא לציית להוריהם – לעשות מה שאנחנו מבקשים שתעשו. זה גורם לנו אושר – איננו צריכים לנזוף בכם על כך שלא עשיתם מה שביקשנו – וזה הופך את הבית שלנו למקום יותר מאושר עבור כולם.”

“אם אנחנו מוותרים על הדברים הקטנים, לא יהיה בסיס להתמודד עם הדברים הגדולים מאוחר יותר.”

“אפשר לראות הבדלים בחשיבה המוסרית של ילדים כבר בגיל שנתיים. יש מחקר יפה על ילדים בגיל הזה שבחן את התגובות שלהם לילד אחר שבוכה בגן שעשועים. חלק מהילדים ניגשו אל הילד הבוכה בניסיון לנחם אותו, חלק פנו למבוגרים וביקשו מהם לעזור לו, חלק היו צופים פסיביים.”

“אם נשים את הרף גבוה, סביר להניח שהילדים שלנו, עם הזמן והתמיכה העקבית שלנו, יצליחו להתקדם אליו. אבל אם נשים את הרף נמוך, סביר להניח שהם יעמדו בציפייה הנמוכה.”

“עלינו לשאול את עצמנו איזו מחמאה באמת חשובה לי כמבוגר. זה בדרך כלל אמירה ספציפית שמכוונת כלפי משהו שעשינו. במידת האפשר, השבחים שלנו לילדים צריכים לזהות את איכות האופי המסוים שהניעה את הפעולה שלהם.”

“המשמעויות של אהבת ילדינו הן רבות, לטפל בהם, לענות על הצרכים הפיזיים והרגשיים שלהם; להפגין חיבה ולספק להם אישור בדרכים אמיתיות; לבלות איתם ולגלות עניין בחייהם; לקיים איתם תקשורת משמעותית; לכבד את אישיותם ואת תחומי העניין האישיים שלהם; להתמודד ולסייע להם להיות האנשים הכי טובים שהם יכולים; להקריב עבורם.”