מאיה בז'רנו

“אחרי שביססה את עצמה כמשוררת פורצת דרך, הגיע השלב האינטימי יותר של כתיבתה – שירה לירית שעוסקת בזוגיות, במשפחה, בנופי ילדותה.”

“ירושלים פיתחה וחידדה בי את התחושות והרגישויות. אהבתי מאוד לשוטט בה, הנופים שלה נתנו לי השראה, חשתי את הדרמטיות שבה ואת הקיצוניות.”

“אצלה החומות אינן נראות, הן אינן, אלא מרחבים פתוחים פתוחים בלי מעצור. והיא כמהה לחומה רק לה. לא מאבן הן החומות הללו.”

“היה זה אביה, שביקש לחיות על שפת הגבול, בפאת השדה הרחב, לחוש את מרחבי מולדתו האבודים שנותרו בניכר.”

“לשיר ולראות, לדבר ולחשוב מאמצע של מישהו אחר.”

“הכעס מייפה, הכעס המופנם והחרישי.”

“החיים צריכים הבטה לרווחה.”

“כל קיומנו באור ובצל.”

“הציפור שר ומאזין / מופת שירתו טמון כנצח בראשו / הוא שר ומאזין לעצמו / מוחק ומשנה מתקן לפי השמיעה / בבדידות; מכונת השירה התמימה / מופלאה לעצמי.”

“הַיֹּפִי לְלֹא מַאֲמָץ, מִתְהַלֵּךְ וְנִמְצָא תָּמִיד, כָּל עוֹנָה בְּאֵיזוֹ שִׁפְעָה אֱלֹהִית מְבֹרֶכֶת שֶׁל פְּרִי טוֹב, וְעֶדְנָה וּנְקִיּוּת.”

“ֶׁיִּפֹּל בְּאַקְרַאי עַל אַפּוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ, עַל רֹאשׁוֹ, אוֹ לְרַגְלֶיהָ שֶׁל נוֹסַעַת יוֹשֶׁבֶת בָּאוֹטוֹבּוּס.”

“שִׁמְשָׁה בּוֹהֶקֶת אוֹר עַרְבַּיִם, הַמְּאַפְשֶׁרֶת אֶת דַּרְכּוֹ בִּנְדִיבוּת.”

“דִּמְמַת הַטֶּבַע הַמְּטֻפָּח רוֹחֶשֶׁת מַרְפֵּא לֹא נִרְאֶה.”