אהרן ראובני

“אור פלאי השתפך על פני העיר, אור זהוב לא־מצוי. זהב נוזל, נוצץ, שוחק, מילא את האוויר, נהר בין השמיים והארץ, ירד אל הים הקודר, הזועף, ואבד במרחקים. איזו שקיעה נהדרה!”

“היו שמחים וקשורים איש לראותו. ודבר לא דברו – טרם דברו. רק העינים נוצצו ובקשו בלי הרף אלה את אלה. מצאו וחזרו ובקשו, ועוד לא בקשו מאומה, וברגע הפגש מבטיהם שכחו הכול.”

“התאפק והתרגש בקפיצות הדרגתיות, כחבית שיוצקים בה מים דליים דליים.”