בטי רויטמן

“המוות כמושג מסמל את סירובו של האדם המודרני להיכלא בארבע אמות של החיים. כלומר, החיים המותווים מראש על ידי התרבות המסורתית, המטפיזית והדתית: מין מוצר מדף, על הביטחונות, הנחמות, והאשליות שבו.”

“יש כיום פתיחות גדולה יותר למקורות היהודיים ולתרומתם הייחודית להיסטוריה של המחשבה.”

“מי שמנסה להבין תופעה תרבותית, אל לו לשפוט על פי הנאמר גרידא. צריך להטות אוזן למרומז, לנסתר, למשתמע.”

“קרבת המוות מסירה את האבק, הבנליות, השיממון. היא מלבה את הלהבה החוצבת של היותנו כאן.”

“האם אין לראות בה, באותה רוח מתעוררת, סטייה מתנופת התרבות? – באותו שיכרון מעמקים, יצר מוות, חוסר נחת פרוידיאני, כוחות המפילים את האדם תחת חרבו שלו, ופועלים יחד לפירוק החיים?”

“אט־אט מתגלה תשוקה להשתוקקות, כיסופים לשם עצמם, היקרים מכל רוויה אפשרית. כמו הייתה משמעות ההוויה האנושית דריכות, סירוב למנוחה.”

“בכל דור, 'החיפוש אחר האמת' גובה את מחירו: פיכחון וחוסר ידיעה.”

“מול חידת החיים הנעים בתנועה מתמדת, אשר לעולם פועלים בה לידה וניוון, עמלה הרוח האנושית ומייצרת ייצוגים יציבים, דימויי רקיע ומחשבה.”