אברהם רגלסון

“הוא ער וקשוב לאפשרויות שבעולם הזה, לשלטון שהשכל, בחינת מכשיר, יכול לתת לאידיאָלינו בעולם־מאורעות שמצד עצמו אינו לא טוב ולא רע. הוא מאמין בטבע הניתן לעיצוב ובאָדם הניתן לחינוך.”

“לימד את העולם המדעי משהו מחוקי הרעש והליבוי והשיסוע השולטים בה, והיאך הם מתבטאים בידע של אָדם ובגורל־חייו.”

“בְּרֹטֶב הָאֲדָמָה, בְּרָבְדֵי מַחֲשַּכֶּיהָ, נֵעוֹרִים! מַיִם מִמָּטָר יְזָרְזוּם, חִמּוּם מֵאֲוִיר וְנִיצוֹץ־חַיִּים רָדוּם מִשְׁתַּלְהֵב.”

“גֶּשֶׁם נוֹזֵל בֵּין שָׁרְשֵׁי פַרְעוֹת רֹאשֵׁךְ, וּפִטְמוֹת דַּדַּיִךְ – כַּצִּיץ הַנִּבְקָע.”

“נְבַקֵּשׁ אִישׁ אֶת אַהֲבַת רֵעֵהוּ, וּתְחַמְמֵנוּ חֶמְלַת אוֹר עֵינֵינוּ.”

“ממלכות כוכבים מעבר לממלכות כוכבים.”

“שמש ורוח מזדכרים לדין ומתנקבות לרחמים.”

“אתה אשר יולדת לזמר, למה תבכה?”

“אז חרדתי כעומד לפני אימת האין־סוף.”

“תבוא רעננותי גם עדיכם, ידידים מרוחקים.”

“פינת שלום לנו בעולם סוער, רגע של הבנה.”

“כל חוויה אשר לכל נפש; כל רגש ורחשוש; כל שאיפה נסתרת, אחת נתבטאה בעקיפין, אחד לא נתבטאה כל־עיקר.”

“טְבוּלֵי צֹהַב וְאַרְגָּמָן הִתְפַּשְּׁטוּ מֵימֵי הַמִּפְרָץ מַעֲרָבָה. יָמִינָה – קְהַל מְקַרְצְפֵי־שְׁחָקִים מִצְטוֹפְפִים, מְפַסְּגִים אִישׁ אָחִיו, עוֹטִים עֲרָפֶל; וּבַמֶּרְחָק שְׂמֹאלָה – אֵלַת־הַדְּרוֹר, יָדָהּ רוֹמֵמָה, וּמַצֶּבֶת־רַגְלָהּ – אִי קָטָן.”

“שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת הֵן בָּאֳמָן. הָאַחַת: בַּקָשַׁת אִשּׁוּר וְחִבָּה מִן הַחוּץ; וְהַשְּׁנִיָּה, הַגְּבוֹהָה מִמֶּנָּהּ: בַּקָּשַׁת אִשּׁוּר וַהֲנָאָה מֵעַצְמוֹ.”

“מחוסר עיקר פנימי, זקוק ההמון למשמעת חיצונית, ולא – הוא רץ פרע אחרי התרגשותו הרגעית.”

“חרדה האומה על חופש הפרט, כי בנפשה הוא.”