איל מגד

“היו שנים שחשבתי שאני מכיר אותו דרך הספרים שלו, ושזאת דרך התקשורת הכי אינטימית שהוא מכיר. ברבות הימים הבנתי שזה לא מספיק.”

“בחוויה האישית שלי אני אאוטסיידר, ואין שום מקום שהוא ממש שלי. אני לא ירושלמי בירושלים, לא תל אביבי בתל אביב ולא לונדוני בלונדון.”

“ככל שאתה מתבגר, אתה לומד באמת שהכול בר חלוף. אתה רץ אחרי עוד פרס, עוד כיבוד ספרותי – ופתאום כל זה מאבד מחשיבותו. האמביציה מאבדת מהתוקף שלה.”

“הורות היא האפשרות היחידה, והאהבה אל הילד היא האור שזורח מתוך האפלה המתגברת עם השנים.”

“תוך כדי הכתיבה הרגשתי כאילו זה אני שם.”

“נשים נמשכות לגברים שהחיים והגורל מתאחדים אצלם, לגבר שמתמסר כל כולו לדבר שהוא נועד לו.”

“המציאות החיצונית והחיים על סערותיהם מרגיעים אותה ולא להיפך.”

“כל אדם יכול לתרום לזולתו דבר או שניים, ואז להסתלק מהתמונה.”

“הקשר איתה נתן לי ביטחון, ולכן הוא היה שווה הכול, אפילו את חוסר הקשר.”

“הנוף המנחם בנצחיות שלו חודר מיד לתוכי ומרגיע את הנפש.”

“הרפתקה שאינה ממומשת היא תמצית החופש.”

“המחשבה הבלתי פוסקת היא מחסום ביני לבין החוויה.”

“אין מהות בלתי נודעת יותר מהזולת.”

“עיקר הצער שיש לאדם נובע מאי יכולתו להסתכל על התכלית, שכולה טוב. כשיש לו דעת, ומסתכל על התכלית, אינו מרגיש כלל את הייסורים.”

“להרפות מיֶתר הרצונות ולהישאר עם האושר. להקשיב לסוד, לשאוף אותו לקִרבך באיטיות בלתי נראית.”

“אי השקט מתחיל עם הסימנים הראשונים של היום, כשהחיים מתחילים להתמלא ואתה חש את מלוא תוקפּם.”

“מותר להתבלבל בין אושר לבין סבל, ולא להאמין לא לזה ולא לזה.”

“התנאי היחיד להיגאל הוא לגאול. הדרך היחידה להיוושע היא להושיע.”

“הזיכרון השתלט על הכול, אפילו על הגעגועים.”

“בחוף הזה אני מגלה שאמנם הזמן כאן עמד מלכת, אבל לא אני. הגיל, הגיל הבנאלי, ניצח את התקווה.”