מרשל רוזנברג

“כעס, דכאון, אשמה ובושה הם התוצרים של החשיבה הנמצאת בבסיס כל האלימות בעולמנו.”

“אם אנחנו מבקשים לבטא כעס באופן מלא, הצעד הראשון הוא להפריד את האדם השני מכל אחריות לכעס שלנו.”

“כעס יכול להיות קריאת השכמה נפלאה כדי לעזור לנו להבין מה אנחנו צריכים ומה אנחנו מעריכים.”

“אנחנו אף פעם לא כועסים בגלל משהו שאחרים אומרים או עושים. זאת החשיבה שלנו שגורמת לנו לכעוס.”

“סיבת הכעס היא בחשיבה שלנו – במחשבות של אשמה ושיפוט.”

“כעס הוא סימן שאנחנו מוסחים על ידי חשיבה שופטת או מענישה, ושאנחנו מתעלמים מצורך יקר שלנו.”

“להיות מסוגלים לשמוע את הרגשות והצרכים שלנו ולגלות להם אמפתיה יכול לשחרר אותנו מדכאון.”

“בשורש של כל התקף כעס ומאבק כוח יש צרכים לא מסופקים.”

“מאחורי מסרים מאיימים נמצאים אנשים שמבקשים מאיתנו למלא את צורכיהם.”

“הבנת הצרכים של האחר לא כרוכה בוויתור על הצרכים שלך.”

“פעמים רבות, במקום להציע אמפתיה, יש לנו דחף חזק לתת עצה או עידוד ולהסביר את העמדה או הרגש שלנו.”

“הנוכחות שלך היא המתנה היקרה ביותר שאתה יכול להעניק למישהו אחר.”

“באמפתיה אנחנו לא מכוונים, אנחנו עוקבים. אל תעשו משהו, תעמדו שם.”

“אמפתיה היא הבנה מכבדת של מה שאחרים חווים.”

“אמפתיה נותנת לנו את היכולת ליהנות מכאבו של אחר.”

“אמפתיה נמצאת ביכולת שלנו להיות נוכחים בלי דעה.”

“תרגמו כל שיפוט עצמי לאמפתיה עצמית.”

“פירושים, ביקורת, אבחונים ושיפוטים של אחרים הם למעשה ביטויים מנוכרים של צרכים לא מסופקים.”

“חיבור לצורך שאנחנו מנסים לספק כשעשינו את המעשה שאנחנו מצטערים עליו כעת.”

“אני לא חושב שיכול להיות חיבור אותנטי כשאדם אחד מאבחן את האחר.”