אריאנה הרוויץ

“יש לי יחסים יומיומיים עם הארץ שלי. במובן הזה, אני לא מרגישה מרחק.”

“מספיק להאשים אותך בהיותך ציוני, בלי שיש להם שמץ של מושג מה זו ציונות, בשביל להפסיק להזמין אותך לפסטיבלים, להפסיק להוציא אותך לאור ולהחביא את הספר שלך מאחור בחנות הספרים. אני חושבת שבימינו אמנים לא ממש רוצים להיות חופשיים.”

“בשביל להיות פמיניסטית כיום, אני חייבת להיות אנטישמית. אני חייבת להיות פמיניסטית בתנאים שמציעים לי כאן, ואני חייבת להגיד שב־7 באוקטובר נשים לא נאנסו. בשביל להיות פמיניסטית, אני צריכה להפקיר נשים שהן שפחות של הרפובליקה האסלאמית. בשביל להיות פמיניסטית אני חייבת לשנוא יהודים ולקרוא לאינתיפאדה עולמית. אז אם זה ככה, אני לא פמיניסטית. אני מרגישה שיש לי אחריות להתעקש ולא להיכנע לזהויות המוצעות לי.”

“האנטישמיות היא קטגוריה של א־רציונליות. זה כמו להיות במחיצתו של אדם משוגע, מישהו עם בעיה פתולוגית שבאופן עקבי הופך את המציאות.”

“בשביל להציל את כבודו, סופר מוכרח להתנגד באמצעות השפה.”

“איך להצביע על האלימות של מי שכן התאימו את המילון ואת השפה שלהם לזמן הזה, של מי ששוללים את קיומה של שפה שלא מתאימה את עצמה לאידאולוגיה שלהם.”

“לא לכתוב אלא לחפש את הרצון לכתוב, החיפוש הזה אחר הרצון הוא כבר מהלך ספרותי בפני עצמו.”

“אי אפשר לשקר בשפה, המילים שאנחנו בוחרים לא משקרות.”

“מה שחשוב זה האמון ביצירה, לא התקבלות על ידי התקופה.”

“התהליך הפנימי הוא הדבר היחיד שמעניין.”

“כדי לכתוב צריך להשאיר מקום ריק.”