אשכול נבו

“אני נע בין תקופות שאני מאוד נתון לכתיבה לתקופות שבהן אני לא כותב, וזו תנועה מאוד חדה בין שני עולמות בנפש, שיוצרת סתירה שלא ממש הצלחתי לפתור עד היום.”

“הרבה יותר משאני מקנא בסופרים, אני מקנא במשוררים. לא שזה קל להיות משורר בארצנו, אבל אני מקנא אמנותית ביכולת שלהם לנסח במשפט מדויק אחד את מה שלוקח לי 400 עמודים כדי להסביר.”

“אני כותב מתוך אהבה למקום שאני חי בו, אני באמת לא רואה את עצמי חי בתרבות שאינה תרבות עברית. מהמקום הזה אני יוצא לשאול שאלות קשות, שלפעמים מרגיזות אנשים. זה לא מתחיל מאידאולוגיה וממנה נגזר סיפור שמבטא אותה, זה מתחיל מסקרנות, מאכפתיות.”

“בתרגום לפעמים אני מקבל תגובות הפוכות מאלה שאני מקבל בארץ. לפעמים אני מרגיש ששתי התגובות לא קשורות למה שאני התכוונתי, אבל זה נותן לך פרספקטיבה לגבי כמה שהקריאה היא סובייקטיבית.”

“אנרגיה בין שני אנשים נידונה לשנות צורה בסופו של דבר. זה חוק פיזיקלי.”

“תהיו קונקרטיים. פרקו את הרגש לתמונות ספציפיות.”

“את החיים שלא יכולתי לחיות – כתבתי.”

“רצית שאגדיר לך מה זאת החיפאיות הזאת שלכם. אז הנה ההגדרה: אכפת לכם אחד מהשני. ויש בזה משהו קצת מיושן. היום לאף אחד לא ממש אכפת מכלום. חוץ מכסף.”

“מאז האינתיפאדה לא הרגשתי את החוליגן הקטן הזה, שעד האינתיפאדה לא ידעתי שמסתתר בתוכי (ואולי בתוך כל גבר?).”

“כל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.”

“אוזניים והזדמנויות באות בזוגות.”

“מי שלא נוגעים בו ברוך, הופך קשה מבפנים.”

“מבין שתי הברירות, להיות הגבר שמופיע בחלומות שלך או להיות הגבר שאוכל איתך ארוחת בוקר ומניח את ידו על ידך, אני מעדיף את השנייה.”

“הייתה חולמת עליו כל הזמן, ובבוקר מספרת לסבא שלי את החלומות. אני במקום סבא שלי הייתי מקנאת – חלק מהחלומות היו ממש מפורשים, אבל הוא היה רק מקשיב לה ומלטף לה את היד בסבלנות תוך כדי.”

“אני עוד פונה לאנשים בספרדית לפעמים, תמונות הנוף עוד בראש שלי, קצב הנסיעה עוד בגוף שלי. וגם אתה, למען האמת, עוד זורם בדמי.”

“הנכדים של הרמן ורות מפוזרים בכל העולם. שניים בווינה. שניים בְּפּאלו אלטו. והגדולה חיה עם אמא שלה בפריז ובאה לבקר כל קיץ ומשגעת את הנערים של השכונה עם המיני הגזור שלה והעור השזוף והעיניים הירוקות.”

“זה לא היה באמת מאוזן, אבל אף פעם לא טרחנו לאזן. להפך. אמרנו לעצמנו שזה כל היופי. שכנים כמו פעם.”