עוזי וייל

“היא הביטה בהם מרחוק, מתוך הקניון, ליבה מוצף באושר, והיא חשבה, יש להם עוד כל כך הרבה ללמוד, למשל שתחנת המוניות הזו היא הגרועה ביותר בתבל. אבל הם ילמדו.”

“נעמה היתה בת שבע־עשרה, ובמשך כמה חודשים לא ישנה טוב, ולא אכלה כמעט. ואז היא חלמה סדרה של חמישה חלומות.”

“אם כל כך רע יכול להתהפך לכל כך טוב, אז הכל אפשרי. אז אין באמת רע בעולם. יש רק מקפצה לטוב שלא שיערת שקיים.”

“נרקומנים של אהבה, הוא חושב לעצמו, זה מה שאנחנו.”

“ואני יודע שהרגע הזה ייעלם עוד מעט... רגעים כאלה, נעלמים, זה בסדר, בשביל זה הם שם, זה מה שעושה אותם כל כך נדירים, אבל בכל זאת הייתי רוצה לזכור.”

“כל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על חיינו הם אשליה. במקרה הטוב, אנחנו מצליחים לספר אותה למישהו אחר.”

“הייתה משתוקקת כל היום לרגע שבו תוכל לפתות אותו, ולראות את המבט הזה עולה בעיניו, המבט שאומר, אלוהים, את כל־כך יפה שאני לא יכול לדבר, המבט שאומר, לא הייתה יכולה להיות לי אחרת אף פעם.”

“הלילות המתוקים איתה יישרו את גבו, עשו אותו שמח ובטוח בעצמו, ושלחו אותו יום אחר יום לעבודה, כדי שיוכל לחזור אליה בלילה ולפרוק אצלה את כל האהבה שהצטברה אצלו במשך היום.”

“האינטרנט לוחץ מאחורה, דוחק בגב העיתונות, והדברים המעניינים יותר יהיו באינטרנט.”

“פייסבוק דורש סוג אחר של כתיבה, כיוון שאתה כותב מהיום להיום והאמירה צריכה להיות קצרה וממצה, כאילו אתה יורה והולך. זה עובד אם הצורה מתאימה למה שאני כותב, ובמקרה של הפייסבוק זה כך. כתיבה ספרותית או כתיבה לסדרת טלוויזיה מעניקה הנאה אחרת כי אתה חודר לעומק ושואל את עצמך שאלות.”

“רוצה לצבור זיכרונות חדשים, זו המשימה של חיי. אני חושב שעשיתי מספיק עבודה על הזיכרונות הישנים, עכשיו אני רוצה זיכרונות חדשים.”

“אני יכול להיות לבד בחדר ולהיות מאושר. זה הופך אותי לאדם קצת בודד.”