אודי גל

“כשאני מאבד קשר עין עם החוף אני מקבל בחילה. זה משהו באיזון במוח.”

“העסקנים האלה, יום לפני האולימפיאדה מחבקים אותך ומהללים אותך, הולכים איתך לכל מקום, ואז אם אתה לא מצליח הם חותכים אותך ויורדים עליך בפומבי. איך אפשר להגיד על ספורטאי אולימפי, שעובד קשה במשך ארבע שנים כדי להגיע לאולימפיאדה, שהוא לא הגיע רעב‭!?‬ יש בוועד האולימפי אנשים שלא מבינים בספורט וכל מה שחשוב להם זה איך הם יוצאים בתקשורת. חבל שאלה האנשים שגם מייצגים אותנו בעולם.”

“גדלתי במרינה בתל אביב, כבר מגיל צעיר לאבא שלי הייתה יאכטה והיינו מפליגים איתה. כשאבא היה עסוק במרינה, הייתי הולך ותופס גלים. הייתי זרוק באיזה חוף, אף אחד לא היה יודע אם אני טובע או לא טובע. לפעמים הוא היה שוכח אותי בקיוסק במרינה.”

“יום ארוך עבר על כוחותינו, הוועדה המארגנת החליטה על שלושה שיוטים, במקום שניים, כנראה בגלל שלא צפויה רוח חזקה ביום שלישי. היו זרמים חזקים מאוד בשני השיוטים הראשונים ונאלצנו לפעול בהתאם. אנחנו במקום ה־12 הכללי, אבל בינתיים הדירוג די צמוד מבחינת ניקוד, למרות שהמובילים שומרים על יציבות. אנחנו צריכים לשמור גם על יציבות לקראת שלבי הסיום.”

“לאולימפיאדה כולם מגיעים מוכנים, כולם יודעים מה הם צריכים לעשות. על איזה יתרון אתה מנצח? על האינסטינקטים שלך. ואנחנו עבדנו כמו רובוטים, בצורה מכנית.”

“מפחיד אותי שזה יקרה שוב. שעוד פעם נעשה קמפיין, נזכה באליפויות עולם, נגיע לאולימפיאדה ושוב לא נהיה בכיוון.”

“הגענו באליפויות העולם למקומות ארבע וחמש, אבל לא היינו יציבים בהישגים שלנו. לא הבנו מה זה אולימפיאדה, מה העוצמה של המשחק הזה, לא באנו מוכנים עם הציוד. טעינו.”