יצחק לאור

“החיבור בין הזולתיות וההתעניינות הספציפית באדם האחר לבין הפוליטיות, המעוניינת באדם באשר הוא חלק מחברה... מסביר מדוע רוב שיריו הפוליטיים של לאור הם סיפוריים תיאוריים.”

“לאור היה משורר משמעותי מתחילת דרכו כי הוא מעולם לא טשטש את המקור הפיזיולוגי, התאוותני, 'המלוכלך' לכאורה, האדיפאלי או הפאלי, של התביעה לחירות ולצדק. והמקור הזה הוא התשוקה לחיות, כלומר לכבוש ולנצח... כשהחירות מתנפצת היא מניבה זעם קדוש, שמפרש את עצמו כתביעה לנקמה, כלומר לצדק.”

“אני לא רק גס, אני גם עדין. לא רשע, אלא גם נדיב. זה מה שאני יכול להגיד להגנתי.”

“אני הראשון שיודה שאני לא אדם ידידותי, אני לא נוח לבריות, אבל מצד שני אני גם לא מתנשא על אף אחד.”

“אותי בכל אופן אי אפשר להאשים שאי פעם אמרתי 'אנחנו', תמיד אמרתי 'הם', ואני עדיין מנסה.”

“אני כותב שירה כדי לא להתפורר.”

“לֹא אֹמַר לְךָ דָּבָר עַל מַה שֶּׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת, אֵינְךָ צָרִיךְ לִהְיוֹת קְנֵה מִדָּה שֶׁל אָבִיךָ.”

“וּלְוַאי שֶׁעָשַׂנִי אִישָּׁה, וְהָיִיתָ יוֹצֵא גַּם מִבְּשָׂרִי וּמִדָּמִי.”

“לרוקן את ימי חיי לתוך ימי חייך.”

“אבקש ממך שתשכבי איתי, אהבי אותי שפירושו דברי אליי על אהבתך אותי.”

“אֲנִי צָמֵא לְאַהֲבָה, אֲנִי מְוַתֵּר, מוּכָן לָלֶכֶת, רַק עוֹד רֶגַע.”

“חֲבוּקִים נִרְקֹד וְנִחְיֶה בַּיֹּפִי הַזֶּה שֶׁבַּחוּץ.”

“את נושמת בקצב אחר משלי.”

“אֲנִי חוֹזֵר אֶל הָאָרֶץ שֶׁפַּעַם בֶּאֱמֶת אָהַבְתִּי כְּמוֹ גֶּבֶר עָזוּב לְבִקּוּר אֵצֶל גְּרוּשָׁתוֹ הַנַּעֲרָצָה, וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בַּשִׁינְבֵּיתְנִיק הַמְּכֹעָר הַמְּחַטֵּט בַּחֲפָצַי, בִּנְיָרוֹתַי, בְּתַחְתּוֹנַי, בְּגוּפִי.”

“אֲנִי אֶלְמַד מָה אֵינֶנִּי, מַה לֹּא הָיִיתִי, מַה לֹּא אֶהְיֶה אַף פַּעַם וְכַמָּה עוֹד אֶפְשָׁר.”

“עָיֵף, חֲשוֹק שִׁנַּיִם, הִתְמַכֵּר לַמָּוֶת הַמָּתוֹק הַחַם שֶׁלְּךָ.”

“מסור בדייקנות רבה ככל האפשר על הייסורים.”

“שדודים עומדים שדותיך, אל תאסוף / את התבואה, הנח אותה לגשם השובר / יכסו השיבולים על ראשיהן בכנפיהן / נשברות לשווא יחפשו בן מחסה, יישור / הפרי אפל מן העצים המוצפים.”

“שמות צבעים במקום / צבעים, לא שמות פרחים במקום, / פרחים, תן לזיכרון להתקלף, חדוות / ההיזכרות.”

“הַזְּמָן תָּמִים, מֵמִית וּמֵחַיֵּה / וּמֵמִית וְהוֹלֵךְ וַאֲנַחְנוּ / מְפַלְּחִים אוֹתוֹ מְצַפִּים אוֹתוֹ / בְּעוֹנוֹת, וְהַטֶּבַע, רוֹצֵחַ / מָשִׁיחַ רַב יֹפִי, מוֹתִירֵנוּ תָּמִיד / כִּילָדִים רָצִים אַחֲרֵי.”