עידו ברטל

“לפעמים אני מרגיש שיש לי אולי אובר מודעות ולפעמים דווקא כשחקן אני צריך תמימות, כזאת שלא מחפשת הסברים. אני כל הזמן מחפש את האיזון.”

“יש בוודאי מקומות של חוסר ביטחון, שתמיד אהיה רגיש בהם לגבי המראה שלי, אבל זה לא מכניס אותי לאימפוטנציה או לחרדות. להפך, אני חושב שזה אולי חישל אותי. זה נתן לי משהו יותר צנוע, אולי, העובדה שעברתי מסקאלה של מראה חיצוני אחד להפך הגמור שלו, סוג של דימוי של חתיך שהתפקיד הראשון שלו הוא של דוגמן.”

“אני חושב שבתיאטרון יש גושפנקה לשחקן שבטלוויזיה אין. בטלוויזיה אתה לא תמיד יודע למה לקחו אותו לתפקיד – אולי כי הוא רק נראה טוב? אולי כי בנות יאהבו אותו? יש עמימות. בתיאטרון זה לא יכול להיות מונע מבחירה של יחסי ציבור, וזה לא יכול להיות סתם עוד פרצוף יפה.”