ציפי שחרור

“בפתיחות טובות, משובחות ומשוכללות מקופל פעמים רבות הסיפור כולו והפתיחה היא המיקרוקוסמוס של הסיפור הנושא בתוכו את המאפיינים החשובים של היצירה.”

“מילים צריכות את החופש הזה מהאני הזה המיוסר שתמיד מחמיר איתנו ומכתיב ואומר לנו מה נכון ומה לא.”

“אני משוטטת בעולם מבעד חלונות ארץ מעוטת נופים, עניית דרכים, מהודקת אופק.”

“בלילות אני פורצת כספות מילים והופכת ציפור.”

“אני נוסעת מרחקים קצרים וחושבת ארוכים.”

“עגבותיי חרוזות זו לזו באהבה פואטית.”

“בשמלתי המופשלת הייתי עושה לך מעשים של גבורה.”

“דמיוני מזריע לחלוחית על כסא קטן בבית קפה.”

“בין ירכיה הוא כבשה פועה בלילות.”

“עד שאיש לא יבחין בי זולתי.”

“היה חופן בזרועותיו ירכיים רכים ואצבעותיו עלו במורדות ערווה רכה וחם לו.”

“יוֹם אֶחָד הַכֹּל יִתְבָּרֵר. שְׁקָרִים, מְזִמּוֹת, תְּכָכִים, שֶׁאֶצְלוֹ הֵם לֶחָם.”

“אֲנִי גּוֹרֶרֶת מִלִּים לִבְרֹא מֵהֶן אִשָּׁה חֲדָשָׁה מֻפְרֶדֶת מֵעֲבַרָהּ.”

“אני כבר לא אצוד אריות, ולא ארכב על נמר.”

“יש לה הרגל. היא משאירה חלון פתוח לציפורים.”

“רואה וזוכר ומלקט שמה ושיערה וריחה, ריח ניכר קסום.”

“נותן מרגוע לתשוקתה, אוסף אותה בזרועותיה הרכות.”

“היא פרמה את כותנתו פס אחרי פס בעיניים עורגות.”

“לא ידע המלך צינה מה היא, ולא ידע בדידות.”

“פורש לה יצוע וחומו ובטחונו לבועלה.”