ניר ברקת

“ברקת היה ראש העיר הכי כושל, הוא האחרון שיטיף לי.”

“המנהיג העליון של מדינת ישראל”

“עסקתי בדברים יותר חשובים ... מפגשים חשובים שבבוא העת אני אספר לך עליהם”

“גדלתי כנער כאן ממול, בגבעת המבתר, ונהגתי לשחק כאן עם חבריי, גם כחייל וכקצין בחטיבת הצנחנים התחנכתי לאור מורשת הקרב של גבעת התחמושת. מורשת קרב של הלוחמים על ירושלים מציבה סרגל ערכי ברור וראוי – אומץ, רעות, דבקות במשימה ומסירות נפש מעוררת השתאות.”

“כראש העיר ירושלים נופלת בחלקי הזכות לראות ולהביט על ישראלים רבים, בחגים, מועדים ואירועי יום הזיכרון. אני רואה צעירים רבים, חילונים ודתיים מכל שכבות האוכלוסייה, שרים ביחד. אני רואה את הכמיהה של החברה הישראלית להיות ביחד, וכי רב המשותף על המפריד.”

“בלילה שבין השמונה עשר והתשעה עשר באוגוסט, 1980, השתתפה הפלוגה שלנו במבצע 'מוביל' בדרום לבנון. פוצצנו את שני היעדים הראשונים, כאשר מוקי בראש. כשהתקדמנו לקראת המבנה השלישי, חטף מוקי צרור מִיֵרִי מחבל, ונהרג במקום. הייתי שני מטר מאחריו, ניהלתי קרב רימונים מטווח קצר וכשקמתי להסתער נפצעתי מאותו מחבל. כוח המג"ד שהגיע אֲחֳרָי הרג את המחבל והקרב הוכרע.”

“היה קרב שבמהלכו נכנסנו למבנה, ובמרתף היו מחבלים. פנים מול פנים, בלילה. גדי לובין (עד לאחרונה ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל), היה מ"מ 2 שלי. איך שטיפסנו למעלה, אני שומע יריות מלמטה. זה היה משוגע. למעלה מעשרה מחבלים. אני לא מבין איך יצאנו משם בלי נפגעים.”

“אירוע טראומטי קשה אחר הוא הפיגוע מול גן הפעמון בקו 14 בירושלים. האוטובוס התפוצץ לי מול העיניים ואני הייתי הראשון בשטח לעזור לאנשים. הצלחתי לעשות לילדה אחת חסימת עורקים וחייה ניצלו. היו לי הרבה קרבות כחייל, אבל לראות פיגוע בירושלים זה קשה מאוד. זה היה אירוע לא פשוט שהשפיע עליי כמה שבועות ארוכים.”

“אתה מכיר את הבדיחה על הדייג שדג דגים ולא רוצה להתקדם לשום מקום כי בסופו של דבר הוא יחזור לעשות את מה שהוא אוהב וזה לדוג דגים? אותו דבר אצלי. אני היום נהנה מאוד מהשירות הציבורי. זה כיף לקדם את ירושלים ולא לבקש תמורה. למה לי לעשות עוד כסף? אין לי צורך בזה כיום.”

“אני עדיין עושה עסקים, אבל הם שונים. עמותת 'סטארט־אפ ירושלים' שהקמתי זה עסקים, לייעל את הכסף שהממשלה משקיעה בירושלים בעיר זה עסק. אני מסתכל על העבודה הציבורית בצורה עסקית. בסופו של דבר ניהול העיר זה ניהול קופה ציבורית שצריך לבצע באופן נכון. ניהול זה ניהול וחייבים את הדיסציפלינה הזאת כדי להוציא את עיריית ירושלים מהבוץ שבו היא נמצאת.”

“שירות ציבורי זה כמו שירות צבאי. כשאדם משרת בצבא הוא שומר על ביתו. מאוד נהניתי בעסקים, הייתי נשאר שם אילולא נחשפתי למגמות השליליות בירושלים. אני רואה בפעילות הציבורית שלי בירושלים כמו חתימה על שירות קבע, אין לי שום כוונות לחזור לעסקים. שיניתי לחלוטין את הכובע שלי. פעילות ציבורית זה לא משחק, צריך לצבור בה ניסיון, אני כמה שנים במגזר ולמדתי המון.”

“עוד לא נולד הטמבל שינסה לשחד אותי.”

“להיות ראש עיר זה סוג של פיקוד על פלוגה. זו עיר של 800,000 תושבים, אז אולי אפילו יותר מפלוגה. אין ספק שהשירות שעשיתי רלוונטי. ניסיון צבאי קרבי־מנהיגותי מאוד עוזר. בעצם, אני מודה לצבא וחייב לו על הכלים שהוא העניק לי.”