ניר ברעם

“יש אנשים שהתודעה שלהם היא כזו, אין מחיצות, אין באמת עבר והווה, כל האירועים מכל הזמנים צווחים ביחד.”

“בפעם הראשונה בחייו, נהיה מודע למאמץ הנדרש ממנו במעבר מעמידה לשכיבה או לישיבה.”

“התפתה להאמין ברגע מפייס שמרעיף מטובו על הזמן שעוד יהיה.”

“אולי המגע מפוגג את הבדידות וכל השאר הבלים.”

“מול כל גרסה יש גרסה מתחרה, לעתים הפוכה, ובהיעדר גוף שמקובל על כולם ובודק את האמת, בסופו של חשבון כל צד דבק בגרסתו.”

“קירות הבתים מלאים בכתובות גרפיטי, ציור של רובה עם כוונת וכעשרה מטרים משם ממריאות שתי יוני שלום. ברחוב הראשי, הקסבה של בלאטה, חנויות בגדים וירקות, מסעדת בשר קטנה, כמה חנויות מכולת.”

“מעט מכוניות נוסעות בכביש. אנחנו חולפים על פני תלים של חלקי מכוניות והרים ירוקים שסביב עציהם פזורים בתים של קומה אחת.”

“מהשנים הראשונות של תאומותם הושקע חלק מאישיותה בהערכות האין־סופית הזאת לעומתו, כאילו השתכנה בתודעתה נפש היפותטית שברבות השנים למדה להרהר, לדבר, לצעוק באופן שמתעמר ומדומם קול אחר, רפה יותר, הקול שלה.”

“מונה את השנים החולפות, זוכר אותן, את תולדותיהן. הוא הרי עֵד מהימן להתכלות גופו. אינו מהמרצפים את גלישתם למוות באשליות. בקרוב יהיה רק זיכרון.”

“ובלילה ההוא, בקומה האחרונה של בית־דירות העשוי אבן ירושלמית שכהתה והאפירה בחלוף השנים, הקיץ יואל משינה משופעת חלומות.”

“האם לאדם לא שמורה הזכות לקבוע את המידה שבה יורשו אחרים לשהות במחילות נפשו?”

“מרסל פרוסט הוא הסופר שהשפיע עליי יותר מכל סופר אחר.”

“כסופר, הנטייה שלי היא להסתכל תמיד על אנשים בצורה מורכבת, ולא באופן סטריאוטיפי.”

“לכל דמות שאתה כותב – בין אם היא מתקיימת ב־1939 בסנט־פטרבורג ובין אם ב־1985 בבית־הכרם – אתה חייב לתת משהו מהנפש שלך, שמהדק אותך אליה.”

“כתיבה היא תמיד תרגיל בגירוש שדים. אתה הופך את כל הרעש בתודעה שלך – הפחדים, ההזיות, השאיפות, הזיכרונות – לסיפור. והערוץ שדרכו אני עובד הוא הדמיון.”

“אני לא כותב כדי לספר על החיים, אני כותב כדי להבין אותם.”