אבי נשר

“בישראל זה לעשות סרטים למשפחה שלך. אתה בן משפחה שמדבר על נושאים רלוונטיים. חשוב לך שיבינו אותך, שפצעים ייפתחו ואולי ייסגרו. רגליך דורכות על האדמה הזו. אתה פועל מתוך תת ההכרה הלאומית, מהזיכרון הקולקטיבי, מהחור השחור של אבא שלך. אם אתה לא עוסק בחברתי, אין לזה ערך. בכל סרט רציתי לעסוק באחת מהמיתולוגיות הישראליות – הגירה, שואה, דת.”

“אנחנו נהנתנים חובבי מסורת, רודפי שלום הממהרים למילואים, אינדיבידואליסטים קיצוניים שוחרי משפחה, אנשי מוסר המעגלים פינות, מכורים לטכנולוגיה ולשביל ישראל, חומרניים עד כדי גועל ורוחניים עד כדי נלעגות, ציניים ונסערים, אדישים ונלהבים.”

“הייתי מבקר סרטים במוסף 'הארץ'. כותב כל שבוע כפולת עמודים על קולנוע. הייתי המבקר הכי צעיר, הטקסטים שלי היו קיצוניים. הייתי מגן על הסרטים שכולם התקיפו. הייתי הדובר של הסרטים הדחויים. לא הייתי צנוע, לא הייתי נעים. לא היה כלום בחיים שלי חוץ מקולנוע, מלבד פעמיים בשבוע כדורסל.”

“אני בן אדם שהתחיל את הקריירה עם גידי גוב וזה גם היה הימור. אני זוכר שמפיק הסרט איציק קול התנגד לליהוק של גידי ולי לא היה ספק בכלל לגבי היכולות שלו. בשבילי ללהק זה כמו להתאהב. אני לא ראיתי את זה כהימור. אני לא אדם שמהמר, מעולם לא התקרבתי לקזינו. גם מיה דגן הייתה ליהוק קיצוני וידעתי שזה יהיה טוב. שניהם חרוצים עם מוסר גבוה וידעתי שזה יעבוד.”

“ייתכן שהיום הייתי פורש את עלילת 'דיזנגוף 99' אחרת, שם דגשים על מהלכים אחרים, ייתכן שהייתי מעז יותר או פחות, פולש למרחבים פוליטיים של התקופה, מעצב את הדמויות אחרת. עם זאת, אין כל ערובה שגרסתי שתיעשה היום תהיה טובה יותר מהגרסה המקורית. צילום מחדש של 'דיזנגוף 99' עשוי להיות ניסיון שאעשה ביום מהימים – חובב התיאוריה הקולנועית שבי לא יעמוד בפיתוי, אבל כאמור, אני כלל לא בטוח שזהו ניסיון קולנועי נחוץ או ראוי.”

“הבנתי עוד דבר מאוד חשוב. ברגע שהסרט יצא את ידיך, הוא לא שייך לך יותר. הוא שייך לחברה, לתרבות, לזיכרון הקולקטיבי. כשמבקרים החלו לכנות כמה מסרטי 'נכסי צאן ברזל', הבנתי שלא רק שגם הצאן וגם הברזל אינם שלי, הרי שהם גם אינם נתונים לשינוי או לפקפוק או לערעור.”

“בייאוש רב אמרתי לעצמי: הסרט הבא שלי יהיה כה פרובוקטיבי, כה בועט, כה קורא תיגר על הסדר הטוב, שמן הסתם יגרום לניכור ולכעס אצל קהל אוהבי 'הלהקה', ובכך אגאל את עצמי מחרדת הבינוניות. לכן קראתי לסרטי החדש 'נזק' ובכך הצהרתי חד־משמעית על הכוונה. לימים הוחלף השם ל'דיזנגוף 99', ועל פי מיטב העקרונות האנרכיסטיים האופנתיים הסרט היה אמור להסב נזק סביבתי, תרבותי וחברתי ובמיוחד נזק למוניטין שלי כבמאי מצליח.”

“אני מוצא עצמי יוצר שוב ושוב סרטים שבפשט שלהם הם סרטי התבגרות ובדרש שלהם הם ניסיון חוזר ונשנה שלי להבין מאיפה אני בא ולאן אני הולך.”

“הדרך הקולנועית שלי מסמנת חיפוש מתמיד אחר שילוב קולות.”