אמיר ברעם

“את הפיגוע בצומת בית ליד, בינואר 95', הוא מגדיר אירוע מעצב, בעל השפעה מכרעת על אמונתו בצדקת הדרך. הוא שירת אז במחנה בקרבת מקום, שמע את הפיצוצים ונזעק למקום. 'ראיתי בחיי הרבה בחורים מרוסקים עד שנעשיתי חסין מפני זה ואולי אדיש משהו, אבל חיילות? הזוועה שהתגלתה לעיני שם, בשבילי זה היה יותר מדי'.”

“'סבלנות, התמדה ולעתים כדור בין העיניים', זאת הסיסמה הלקוחה ממסורת המרינס שבה בחר מג"ד 890 לקדם את הבאים למשרדו במחנה, שתי אצבעות מטול כרם. 'למה הכוונה? שבשביל לנצח את הטרור צריך הרבה אורך רוח וכשכבר יורים – זה חייב להיות מדויק', מסביר המג"ד.”

“אולי בגלל זה אני פחות חושש מכניסה לעזה. כמו בחומת מגן, עד שאתה לא משלם מחיר קשה, עם הגב לקיר, אנחנו לא פועלים. גם אני אוהב את כיפת ברזל, אבל בסוף היא תמצה את עצמה. מגיע השלב שבו כל כיפה צריכה פטיש לידה. ואז נצטרך לשלוף מהזיכרון את מה שעשינו בחומת מגן.”

“לפני הגדר לא היתה מגננה יעילה. ישבנו עם הגדוד בטול כרם והשב"כ היה מעביר התרעה על מתאבד בדרך. הבנתי שאין הרבה מה לעשות חוץ מלהעמיד חיילים על הכביש ליד בחן ולהחזיק ידיים. די מהר עברנו להתקפה. הוצאנו את כל הגדוד למחנה הפליטים טול כרם, לשבת חזק עליהם לפני שיתקפו אותנו. הכל עבד על זמן אפס. אם החמצת מחבל בטול כרם, בערב היית שומע בחדשות על פיצוץ בנתניה. זו מציאות הזויה, שבה המלחמה מתנהלת מטרים מהאזרחים. ניהלנו קרב אש לילי במחנה הפליטים ובבוקר שתינו קפה בבת חפר.”

“חומת מגן היתה בראש ובראשונה עניין של קבלת החלטות. היינו צריכים לנצח בעיקר את עצמנו, להתגבר על מחסום הפחד ולהיכנס לשטח הצפוף רווי המטענים והאויב. למדנו על עצמנו בהחלטה הזו יותר משלמדנו על הפלסטינים"”

“אין פטורים אצלי משום משימה אבל אני אהיה מספיק חכם כשאני מחלק את המשימות.”

“מטמיעים איפוק, שימוש אמצעים לפיזור הפגנות אבל ההכנה המנטאלית היא יסוד. אנחנו מדברים על הכול בשבוע ההכנה. מדמים מצבי לחץ כולל חיילים מחופשים עם כאפיה שבסימולציה מקבלים מאתנו הנחיות...בסוף אין פתרון קסם והמענה לשאלות הקשות הם מפקדים שיעמדו קרוב למקום ההתרחשות וימנעו הלוחם את הדילמות שעלולות לסבך אותו.”

“יש לנו צבא קטן שחייב להתכונן לשלל איומים. אני מתכונן למתאר סורי אבל מתוכו אני לוקח מוכנות לאירועים באיו"ש. בסופו של דבר התוצאות נשענות על הלוחם עם הסכין, הרימון והרובה. הלוחם, יידע להילחם בכל גזרה והמפקד מקדימה יידע לעשות עבורו את ההתאמה. אף אחד לא יודע מה יקרה בגבול הדרומי, בלבנון או בסוריה. אנחנו צריכים להתכונן להכול ולכן אני שמח שהאלוף אישר את האימון.”

“בראייה קדימה, הגדוד הופך ליותר ויותר טכנולוגי, ומתפתח כל הזמן. מצד אחד אנחנו מקבלים נוער נהדר ומצד שני אין חזקה מרוח הגדוד, וזה הייחוד - השילוב בין הנוער למורשת.”

“'לא חוזרים עד שמבצעים'- הגדוד לא אכזב, הצלחותיו שוכפלו מדור לדור, ושורשיהם מגיעים עד חיילי ההווה, ומוכיחים שהנחישות והדבקות במטרה- הם המרכיב לניצחון. נכונים לנו עוד אתגרים במזרח-תיכון משתנה ומאיים, והגדוד יידרש למשימות שעוד לא ידענו כמותם.”

“התקשרו אלי בשתיים בלילה ואמרו לי שבשבע בבוקר אני מקבל את הפיקוד על היחידה. הסיירת היתה במצב קשה מאוד, זה ממש לא שכיח שמפקד סיירת נהרג, ואחרים נהרגים ונפצעים. היו שם משברים לא מעטים, האתגר היה גדול: לא רק להצליח במבצע כזה או אחר, אלא לרכוש את אמונם של האנשים ולהחזיר ליחידה את הביטחון העצמי. אבל זו יחידה נהדרת, עם אנשים מעולים, ומהר מאוד עשינו מבצעים מוצלחים וחוצי קו בלבנון. עד שבמאי 2000 יצאנו מלבנון ועברנו לאיו"ש.”

“זאת סיירת מצוינת שיכולה לפעול בכל מקום. אם יציבו אותנו בגבול הדרומי נהיה מסוגלים לעבוד היטב, אם יציבו אותנו בחרמון או בגולן אנחנו נדע מה לעשות, וגם אם נשים עכשיו את הלוחמים ברצועת עזה, הם יהיו הכי מקצועיים שיש. זאת יחידה שיודעת לבצע התאמות, ובמזרח התיכון המשתנה, טוב שיש לנו יחידות כאלה, שיכולות לעשות הכל.”

“תמיד יש נטייה לדבר על 'דור הנפילים' של מאיר הר-ציון וכו'. אבל אני אומר שהדור של היום מעולה, טכנולוגי יותר, חזק יותר. אנשים שמשלבים רמת אינטליגנציה גבוהה ורמה פיזית בלתי רגילה. הסיירת היא זו שמקבלת את המבצעים המורכבים ביותר של החטיבה. כמח"ט, אני מקפיד מאוד לשמור על מקומו של מפקד הסיירת, בעיניי הוא ראשון בין מפקדי הפלוגות. זה איש שבפוטנציאל צריך להיות מח"ט הצנחנים, ובוודאות להיות מג"ד בחטיבה. אני ממנה לתפקיד הזה את הטובים שבטובים.”

“אני לא אשקר: המעבר לגדוד הסיור פגע בסיירת. אבל אני מקפיד לשמור על העצמאות של הסיירת באופן יחסי. הסיירות של חטיבות החי"ר האחרות נפגעו הרבה יותר מהמהלך הזה. לצנחנים יש המותג הזה שנקרא 'סיירת צנחנים', וחשוב לנו לשמור עליו. יש לסיירת צנחנים יכולות ייחודיות ומשמעותיות שאין לסיירות האחרות. כל יחידה טובה צריכה להיאבק על מקומה, בדיוק כמו שחטיבת הצנחנים צריכה להיאבק על מקומה בין החטיבות, למרות שכביכול המקום שלה בטוח יותר. התחרות בריאה וטובה.”

“בתרגיל למדנו כי יכולות האש מן התווך (מהאוויר וממרחק) לא נתנו מענה אפקטיבי מלא לאתגר שבהתמודדות מול מטרות בעלות אורך חיים קצר, אשר לעיתים הוסתרו תחת שיח או נורו מפתח מערה מוצלת. היכולת להשתנות בין הפעלת אש לבין תמרון קרקעי וקרב קרוב, היא תנאי להכרעת הגרילה של חיזבאללה. לא ניתן להכריע את חיזבאללה ללא מגע קרוב.”

“לעם ישראל נמאס. רצף הפיגועים עורר את ממשלת ישראל לשים קץ לטרור והיא הורתה לצבא לצאת למשימותיו על- מנת להגן על הבית. אנחנו לא פועלים מתוך רגשי נקמנות, אלא כאנשי מקצוע. אני רוצה כמה שיותר מחבלים עם כדור בין העיניים. אבל מי שמרים ידיים או נמצא ליד נשים וילדים אסור לפגוע בו.”

“הדבר שהכי מדהים אותי, הוא איך הבאנו את ריחן ועיישיה לשטחים. אני מכיר טוב את לבנון. את רוב השירות שלי עשיתי שם; אין ואדי שלא שכבתי בו במארב. עכשיו אני נוסע כאן, בשכם, ברכב ממוגן ירי או בנגמ"ש, במקומות שפעם נסעתי בהם לבד בפיז'ו הצבאית שלי. אני לא בא בטענות לאף אחד. גם אני האמנתי שייצא מזה שלום. אבל איך, במו ידינו, הבאנו את לבנון למרחק של עשרים קילומטרים מהבית שלי? אני לא יכול לנסוע פה בלי לחשוב על זה.”

“איתן בלחסן, שהיה מפקד סיירת הצנחנים, נהרג בלבנון. קיבלתי טלפון בארבע בבוקר לבוא להחליפו.”

“אם נשווה את המצב כיום לתקופת שהות צה"ל בלבנון, הרי שאז הייתי עושה מבצע אולי פעם בחודש, תמיד באישור ישיר ובתידרוך ובמעורבות של אלוף הפיקוד עצמו, ותמיד רק בביצוע הסיירת, והתוצאות היו אפסיות. היום מדובר במבצעים בשילוב כוחות רבים, כשהמפקד בשטח הוא בדרגת מ"מ ובחפ"ק שלו נמצא מפקד הפלוגה ומאחור נמצא המג"ד. הפיקוד העליון למד לסמוך על דרגים נמוכים הרבה יותר.”

“לעשות גרילה לגרילה.”