גדי שמני

“באותה תקופה, ימי השיא של הלחימה בלבנון, הוא כמעט נהרג בפעם הראשונה. שמני הוביל אז מבצע מדרום לכאוכבה, כ-20 ק"מ מחוץ לאזור הביטחון, ונקלע לקרב עם מחבלים. צלף של חיזבאללה ירה בו, והכדור חדר את הקסדה. 'זה העיף אותי בעוצמה אדירה', הוא מספר. 'צעקתי 'נפגעתי', הורדתי את הקסדה ונגעתי בראש והיה דם, ואז חבר שהיה איתי אמר לי 'זה שטחי'. שמתי שוב את הקסדה, המשכנו להסתער והרגנו חמישה מששת המחבלים שהיו שם, וגם הבאנו איתנו בחזרה את נשק הצלפים שפגע בי'. קסדת המזל המחוררת, אגב, שמורה עד היום בביתו.”

“אבל האמת, ששמני יודע כי הוא לוחם, היא שצה"ל הוא צבא של חיילים מוסריים, שעושים מדי יום מלאכה שאין דרך לעשות אותה ולהישאר מוסרי. ועם כל יום כזה, החברה המתקרבנת שמקיפה אותם ראויה פחות ופחות למחיר שהם משלמים.”

“אני לא מספר את זה כדי להקניט את שמני, אדם ערכי ואלוף פיקוד מצוין. הוא הוריד את הטרור כמעט לאפס ובמקביל הקל מאוד על חיי הפלסטינים, כי היו לו התבונה להבין ששני הדברים כרוכים זה בזה והיושר לבצע אותם עד הסוף.”

“כשגדי שמני ואני היינו חיילים צעירים, תפסנו ילד שזרק עלינו אבן ורצינו להוריד לו סטירה. זה היה קשה מדי, אז העברנו אותו למשמר הגבול, שפרקו אותו במכות.”

“הדבר ששבה את לבי אצל גדי מהרגע הראשון, היא היכולת שלו לראות את הדברים בצורה המדויקת ביותר, וגם לומר אותם כך. הרי בסופו של דבר, במפגש הזה בין ראש ממשלה למזכיר צבאי, חשוב שיהיה מישהו שיאמר במדויק את מה שהוא חושב, ולא את מה שהוא חושב שאני רוצה לשמוע. אצל גדי התקיים השילוב הזה, בזכות היושר הפנימי שלו והיכולת שלו לא לעשות חשבונות ולומר את דבריו.”

“גדי בדרכו הצנועה האופיינית לו, עמד באתגרים לא פשוטים ובמציאות מורכבת המעמידה את היכולות לקצה. בתוך סבך של מתחים הצליח לתת ביטחון לתושבי המרחב.”

“שמני קשור לארץ ישראל במסורת ישראל. אני לא אשכח איך לפני 12 שנה, כאשר נכנס לתפקיד מח"ט 35, הוא בא להתייעץ איתי בנוגע לאיזה משפט בעל משמעות ניתן לכתוב על הקלסרים החדשים שהוא חילק לקציני היחידה. חיפשתי משפט מהתנ"ך עד שמצאתי – 'שפיפון עלי דרך'. שפיפון הוא הסמל של החטיבה, ומשום שהוא חיפש משפט שקושר את החיילים גם לתורת ישראל וגם לחטיבה, הוא אימץ את עצתי.”

“הבאנו את הכיבוש לרמה של אמנות אנחנו אלופי העולם בכיבוש. הייתי אלוף פיקוד המרכז. אלוף הכיבוש. ואני שואל את עצמנו, זה מה שאנחנו רוצים להיות? כל צעד שאנו עושים צריך להיגזר מראיית המטרה האסטרטגית - היפרדות מהפלסטינים”

“לא בטוח לצאת לטייל היום ביהודה ושומרון. למרות חופשות הקיץ, למרות השקט היחסי, צריכים להיות מאוד זהירים. לטייל שם, באזורים האלה ביהודה ושומרון, זה לא כמו לטייל בגליל בגולן או בנגב. צריך לתאם ולהיות הרבה יותר זהירים ואם אפשר אז גם לא לעשות את זה, ובטח לא בקבוצות קטנות במקומות מבודדים”

“הפעולה החלה בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל, כי המחבלים שנהרגו, התכוונו לבצע בבוקר פיגוע גדול נגד אזרחים ישראלים בציר קרני־נצרים. כוח גדול של צה"ל מיחידות מובחרות, שוגר לאזור בליווי טנקים ומסוקים. לאחרונה אנו עדים לעלייה תלולה מאוד במספר אירועי הטרור והתקיפה, ירי קסאם ומרגמות, ירי נ.ט., הנחת מטענים, ניסיונות חדירה ליישובים גם בתוך הקו הירוק... זו עלייה של מאות אחוזים, ביחס למה שהיה לפני אותם דיבורים על 'הודנא' או הסכם הפסקת אש.”

“יש רווחה, שגשוג וחופש תנועה. לפנינו אתגרים לא פשוטים שאנחנו לא יודעים איך הם ייראו. צה"ל ערוך לכל התפתחות – גם לטרור וגם להתפרצות אלימה, במידה ותתרחש. יהיה קל יותר להתמודד עם האתגרים ביחד.”

“ניהול מערכה הוא סוג של אמנות. בשל התנאים של חוסר הוודאות חייב מפקד להיות מסוגל לראות בעיני רוחו את כל התרחישים הפוטנציאליים ועל מנת לעשות זאת יזדקק המפקד לדמיון מפותח, רגישות וחוש יצירתי.”

“הרוב המכריע של האנשים נורמטיבי. אנחנו מדברים על גרעין של מאות בודדות של פעילים, מתוך כמעט 300,000 יהודים שחיים מעבר לקו הירוק. אבל מה שהחבורה הזאת עושה גורם נזק עצום, גם לתדמית צה"ל וגם לתדמיתה של המדינה.”

“תופעות של פגיעה בחיילים, שוטרים ונושאי תפקידים ממלכתיים. מניסיוני אומר כי אין דרך אחרת לטיפול באותם גורמים אלא להוקיעם פומבית ולגלות כלפיהם אפס סובלנות תוך מתן גיבוי מוחלט למפקדים.”

“הודעתי למשפחת רגב על הזיהוי הוודאי של אלדד. משפחת רגב היא משפחה אצילה ואמיצה. בשם פיקוד המרכז אני מחבק את בני משפחות רגב וגולדווסר.”

“נוצר איזה רושם כאילו הקורבן זה באמת לא ה' אלא רמון, וצריך לזכור שהבחור הזה עשה מעשה חמור מאוד. איזה מסר זה לאנשים? לציבור? לחברה? יש את התמונה המפורסמת (של רמון עם החיילת) עם החיבוק שהיא מחבקת אותו בצורה כזאת וכולם עשו מזה כאילו הנה, הילדה הזאת בכלל מופקרת. אבל היא ילדה, פשוט ילדה. וכשהסתיים הצילום והחייל הלך משם הוא תפס את פניה וחיבק אותה ונישק אותה והחדיר את לשונו לפיה... אני מאמין לה לחלוטין. וחשבתי שאין הבדל בין החדרת לשון להחדרת אבר אחר לגופו של אדם. אני חושב שזה דבר מאוד חמור.”

“הופתעתי מאוד, לא האמנתי שזה יכול להגיע למצב כזה בלשכת ראש הממשלה. חשבתי שזה מעשה מאוד לא ראוי, מעשה שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. באמות המידה שאני מכיר, אם זה היה נעשה על ידי סגן אלוף, כולם מיד היו תובעים את סילוקו מהצבא, ובצדק.”

“פרק ההישרדות. נותנים לך תרנגול חי, סכין, חוט וקופסת גפרורים, וזורקים אותך לבד ביער עבות. אתה צריך לשרוד עשרה ימים, לבנות מלכודות ולבצע משימות צבאיות, כשכל הזמן יש כאלה שמחפשים אחריך ואתה צריך להסתתר. רק לאכול את התרנגול הזה הייתה בשבילי סאגה בפני עצמה. בהמשך נפלתי לתוך כוורת דבורים כשחיפשתי משהו לאכול וחטפתי עקיצות כהוגן. הקושי העיקרי זה להיות לבד במשך ימים, במקום שאתה לא מכיר ולא הכי נעים, בעיקר בלילה.”

“התלבטתי אם להישאר בצבא, אז אמרו לי: 'בוא צא לקורס של הכוחות המיוחדים'. זה היה תמריץ לקשור אותי. כנראה שזה הצליח להם.”