יום טוב סמיה

“איני מכיר שום קצין במטכ"ל וכן קצינים זוטרים יותר שאיימו להתפטר מצה"ל בעקבות אירועי קבר יוסף בשכם. בשום פורום בו נכחתי לא שמעתי אף קצין שמתבטא בנושא הזה ומציב תנאים, שאם לא יתקיימו יעזוב את הצבא. זה אולי נשמע יפה ומרשים, אך בכל תקופת פיקודי איני זוכה איום שכזה.”

“הפיקוד על גבעתי היה אתגר אדיר עבורי. היו לי בחטיבה הזאת רגעים יפים רבים של נחת והצלחות בפעילות המבצעית בלבנון, רגעים של סיפוק מתחושת הבנייה והשיקום אחרי משפטי גבעתי א' וב'. עברנו יחד רגעים קשים של אובדן חברים ונותרנו כ'משפחת גבעתי' בקשר הדוק עד היום ולתמיד. פעילות 'משפחת גבעתי', הנמשכת על-ידינו מ-1990, היא עבורי מפעל חיים.”

“באמצע הקורס 'חטפתי' את 'התקפת הנגד של הצוערים' - קיבלתי את ציון הסוציומטרי הנמוך ביותר שהיה לי אי פעם מפקודים שלי (ואני שומר את המקור עד היום). הרגעים הקשים ביותר שלי כאדם, כמפקד וכלוחם כללו שתי מדרגות כאב וצער. הראשונה, שנהרג או נפצע אחד מפקודי או מחברי; ולהבדיל, השנייה אותה סיטואציה שבה הרגשתי חוסר הערכה או חוסר הזדהות מצדם של פקודי.”

“לישראל אין שום ברירה אלא לגייס חיילי מילואים, שישתלטו בשבועות הקרובים על תעשיית הנשק והמנהרות של חמאס ברצועת עזה. אסור היה לנטוש את הציר הזה. עכשיו אין ברירה, אלא לשלוט על ציר פילדלפי מצידו הפלשתיני כדי למנוע הברחת אמצעי לחימה. אסור לאפשר להם את הפריביליגיה של שליטה במעבר החופשי בין מצרים לרצועה. פעם, כששלטנו בו, היתה לנו שליטה של 40 - 80 מטר, אך זה לא מספיק כדי למנוע את הברחות הנשק. צריך להשתרע על פני 400 מטרים לפחות, כדי להבטיח את הפסקת העברות אמצעי הלחימה של המצרים לרצועה.”

“ביום החמישי להתקוממות, בישיבת המטה הכללי בתל אביב, שהתקיימה ב־12 בצהריים 'הנחתי את המפתחות על השולחן' והודעתי לנוכחים שאם עד 20:00 לא מפנים את הקבר, אני עוזב את צה"ל. יצאתי מהדיון, וב־18:00 טילפנתי לתאם פגישות עם שר הביטחון ועם ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, על מנת להגיש את התפטרותי מהצבא, והם אמרו לי שאין צורך בכך, משום שהקבר מפונה. אירועי קבר יוסף היו כירסום היסוד הכי חשוב של צה"ל, שלא מפקירים חבר בשטח.”

“שאלתי פעם מישהו במשלחת של משרד האנרגיה האמריקאי, 'אם חלילה תהיה מלחמה עולמית שתימשך חמש־שש שנים כמו קודמותיה, איך תוכלו לטוס? והאם עדיין תתבססו על יבוא נפט או שתוותרו על ההאמרים?'. גם כשאל גור זכה בפרס דן דוד, והתמזל מזלי להיות למחרת בפאנל הנועל של הכנס, הבלטתי באופן פומבי את הקריאה 'בואו נפסיק לנדנד רק שמדובר בשינוי אקלימי, כי יש דבר שאין בעיה להוכיח אותו – שעצמאות אנרגטית היא מרכיב חשוב בביטחון לאומי.'”

“הפנטזיה שלי הייתה להיות אל גור הישראלי עוד לפני שהיה הסרט שלו ולפני שפגשתי אותו. גם על הבית שלי ברמת פולג אני בונה היום מערכת סולארית, ולא מעניין אותי זמן החזר ההשקעה, כי אני מאמין בזה. בנוסף, טענתי שבתוך זמן קצר תקובע בתודעה העובדה שעצמאות אנרגטית של מדינה היא חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי שלה. וזה נכון לא רק לגבינו, אלא גם לגבי ארצות הברית הענקית, ש־60% מהדלק שלה מיובאים ממדינות בלתי יציבות.”

“אלה הממשיכים למתוח ביקורת על חוסר הנכונות, כביכול, של ישראל לסייע לתושבי עזה – צריכים להביא בחשבון שייתכן כי הם מחזקים בכך את ההאשמות המופרכות של החמאס ואת דרכו – דרך הירי על בתי ספר, בתי חולים, הרעבת התושבים הפלסטינים ושימוש בבתי חולים כבחדרי מלחמה. זו כמובן איננה מסקנה מחקרית – רק חומר למחשבה.”

“ למרות כל אלה צריכה מדינת ישראל להמשיך לסייע לתושבי עזה במזון ובתרופות, ובמקביל להשתמש בכוחה הצבאי, כדי לנסות ולהמשיך להגן בכל דרך על תושבי מדינת ישראל מירי החמאס ולפגוע בו ובכל אויב אחר ללא רחם.”

“או אז היינו יכולים להתבונן ישירות בעיני המתיישבים היקרים הללו ולהודות להם – על העבר ועל העתיד. לבטא את הכבוד שחשה כלפיהם החברה הישראלית ולהעניק פיצוי מסוים על השבר שנוצר בחייהם – העקירה מהבתים, מבתי הכנסת, מהחממות, מעצים ששתלו. עוצמתו של שליט נמדדת בהשלכות המוסריות שיש להחלטותיו על אזרחי המדינה. לממשלות שלנו היתה הזדמנות לנהוג באופן מוסרי, והן החמיצו אותה באופן ששום ועדת חקירה ממלכתית לא תוכל לכסות עליו.”

“קשה אבל הוגן.”