דוד סטוליאר

“במין האנושי תמיד יהיה הרג כי החיה היחידה שאוהבת להרוג היא האדם. אנחנו חיה נבזית. למרבה המזל, העולם יצר דברים יפים לראות ולהעריך.”

“אני לא שופט את כל אלה שהיו אחראים לטרגדיה. במקום זאת, אני בוחר לזכור את אלה שהלכו מאיתנו ולהביע הערכה ותודה לאלה שעזרו לי לשרוד.”

“הגיעה סירת הצלה... לא יכולתי לדבר. רק צחקתי מרוב אושר ומציליי בוודאי חשבו כי נטרפה דעתי.”

“אתה מתחיל לשחות, מנסה לתפוס כל מה שבסביבה כדי להיאחז במשהו, ואתה רואה אנשים מכל הצדדים מסביבך מנסים לעשות אותו הדבר. נשים עושות אותו הדבר, בוכות וצורחות, פשוט מנסות להיאחז במשהו. אחרי שעות אתה שם לב שפחות ופחות אנשים נמצאים סביבך.”

“פתאום היה פיצוץ – משהו דוחף אותך למעלה ואז אתה נזרק לתוך מים מאוד מאוד קרים – וכשעליתי מעל לפני הים באוקיינוס, לא היה כלום. הסיפון נעלם לחלוטין.”

“הלילה עבר בשינה עמוקה וגם בשעה 9 בבוקר, בשעת ההתפוצצות, לא קמו עדיין רבים משנתם.”

“הרגשנו שהסוף מגיע, ואנשים בכו. ידענו שאין לאן ללכת, היינו תקועים באמצע הים השחור.”