יוסף צבי רימון

“הוא היה ראש וראשון לכל משוררי הציונות הדתית פה בארץ, ומהמשוררים העבריים הבולטים ביותר. כשכולם כתבו בחרוזים, הוא היה מראשוני המורדים בחרוזים. והוא גם דמות שכולה קודש.”

“הַשִּׁיר אֲשֶׁר לֹא שַׁרְתִּי, הִתְפַּשֵּׁט בִּזְהָבוֹ עַל מֶרְחָבִים, צָחֲקוּ שְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת מִמַּעַל. וַאֲנִי עִנְיָן לְכָל מַה שֶׁבַּבְּרִיאָה.”

“שָפַכְתָ הוד גם על שדות קרובים, על כל עץ פורח. אין הוד בלי הודך.”

“הָהּ, שׁוּר לַיֹּפִי! אָפְקֵי־שְׁחָקִים דּוֹלְקִים יוֹמָם וָלָיְלָה בְּזָהֳרֵי־אוֹר.”

“מַה קָּדוֹשׁ הָעוֹלָם וּמָה רָם! עָבַר רוּחַ אַהֲבָה, אַחֲרָיו רוּחַ קְדֻשָּׁה.”

“בָּדָד יִשְׁטְפֵנִי זְהַב תַּלְמוּדִי, וְהַרְרֵי־עוֹלָם אָפְפָה שֶׁמֶשׁ צְבִי.”

“אָנֹכִי בֶּן מֶלֶךְ, בֶּן מֶלֶך אָנֹכִי! וּמֵיתְרֵי הַזָּהָב יֶהֱמוּ בִּלְבָבִי.”

“אֵלִי, אֲהַבְתִּיךָ עַד כְּלוֹת נֶפֶשׁ וְאַחֲרֶיהָ.”

“מַה יִּרְהַב הַטֶּבַע מִסָּבִיב!”

“אלוהים נצחי, אהבה!”