שרית סרי

“אני מודה שאני לא חובבת תיאטרון גדולה. במיוחד קשה לי עם מחזות מתורגמים, כשהשחקנים על הבמה משתמשים בשמות זרים.”

“קלאסיקות לילדים כמו 'שלגיה', 'כיפה אדומה', 'סינדרלה', 'זהבה ושלשת הדובים' – מעולם לא דיברו אליי, מה גם שבאף אחת מהאגדות עליהן גדלנו – אין אבא. אפילו לדמבו... בין ספרי הילדות שאמי קראה לי ולאחים שלי – חרוּת לי במיוחד מתוך 'משלי לפונטיין': 'משל השועל והחסידה'. ממרחק הזמן אני חושבת שאמנם החסידה הייתה קלפטע (מכשפה) לא קטנה כלפי השועל – אבל מעבר לזה אפשר היה ללמוד ולאמץ שיעורון בהִלכות אירוח.”