תמר איש-שלום

“אין טעם להיתמם, כשאתה מופיע בטלוויזיה יש משמעות להופעה חיצונית. מצד שני, אם היו רוצים להביא את האדם היפה ביותר למסך, היו מוצאים דוגמניות. כשאני יוצאת לקניות בשכונה, אני לא חושבת על מה אלבש. בקיץ אני מסתובבת במכנסיים קצרים, טי־שירט, כפכפים וקוקו ובלי איפור.”

“אני אישית מרוויחה מצוין, ולכן אין לי שום בעיה כלכלית ושום זכות להתלונן, אבל אני חיה בתוך הדור שלי. זה דור עם תחושה של חוסר ביטחון בנוגע לחסכונות הפנסיוניים שלו, דור שמתקשה למצוא עבודה לאחר גיל 40, דור שעובד הרבה יותר שעות מהדור הקודם. אני מוטרדת מזה שאני רואה חברות שלי, שעובדות עם ילדים עם מוגבלויות ומקבלות שכר משפיל. היום, אם אין לך מטפלת או סבא וסבתא שנרתמים לעזור, אתה לא יכול להסתדר.”

“היה לי ברור שמוקד החיים שלי בישראל. זו המדינה שלנו, ההורים, החברים, תחושת השייכות למקום. גם הציונות משחקת תפקיד. מצד שני, אני חושבת שרבים מהצעירים שעוזבים את המדינה הם אנשים שמאוד אוהבים את ישראל, שלא חלמו לרדת מהארץ, אבל נסיבות החיים הובילו אותם לשם. כך שאם אנחנו רוצים באמת לקיים איזשהו שיח פרודוקטיבי בנושא הזה, צריך לחשוב איך אנחנו מייצרים כאן מדינה שמחזירה את האנשים האלה, שגורמת לצעירים שלנו לרצות להישאר.”

“נדמה שבכל פעם שניסו לפלח את צופי הבוקר, לא דייקו, לפעמים אומרים שאלה פנסיונרים ועקרות בית, לפעמים הורים לילדים – מגוון די גדול.”

“ביקורתיות היא אבן יסוד הכרחית וחשובה בעבודה העיתונאית, אבל צריך להיזהר שלא להתאבן איתה. לשמר לצדה את הדעת הפתוחה, את העניין ואת הספק. לא להיות שבויים בפסקנות של עצמנו.”

“כשזה מגיע לשאלות מוסריות כמו צדק חברתי ומעמד האישה, אני לא נרתעת מלקדם נושאים. זה תפקידה של העיתונות. אבל אני לא רואה שום סיבה להביע את הדעה הפוליטית שלי. היא לא חשובה מדעה פוליטית של אדם אחר. אני רוצה לראיין כל אדם מבלי שהוא יגיד לי 'את תוקפת אותי כי את ככה וככה'.”