שרה'לה שרון

“תודה רבה. הפרחים לצה"ל!”

“אני פוחדת מהרובוטים, לא רק מזה שייקחו לנו את מקומות העבודה, אלא גם מכך שהמגע שלהם לא חם. הוא נירוסטה. אתה לא יכול לשוחח עם רובוט או ללמד אותו לרקוד 'יד ימין בפנים, יד ימין בחוץ'. הוא רובוט.”

“הספרים נכתבו מתוך תחושה שכיום עם ישראל יושב עם הפנים למסך ועם הגב לאנושות.”

“הייתי מצפה מהמבקרים ומהכותבים שיזכרו שיש כוח עצום למילים, למשפטים, לדברים שנכתבים עם רעל.”

“אפילו עם כלור לא אצליח להוריד את מה שאומרים עליי. אני קיבוצניקית, קל לדרוך עליי, אבל אני לא יכולה לשכוח.”

“מאמא קיבלתי את המבט והמגע. להקשיב לאנשים ולהביט להם בעיניים, לאהוב כל אדם באשר הוא. מאבא קיבלתי את הציונות, החריצות, אהבת המולדת ורוח ההתנדבות. שניהם לימדו אותי שהכי חשוב זה משפחה, ואם אפשר – אז שתהיה גדולה ואוהבת.”

“בשבילי, בקיבוץ יש יותר חיובי – בשקט, בשגרה, באופניים על המדרכה, בדלת הפתוחה לרווחה, בחיים בצניעות. החיים בעולם השתנו, ואנחנו כקיבוץ לא יכולים להישאר מאחור. מי שלא מתקדם, הולך אחורה.”

“לפני שאני מתחילה כל ספר, אני קודם כול קוראת את הסוף, ואז אני רגועה יותר.”

“אני נותנת כבוד לכתיבה וחייבת שיהיו מילים – אם לא בשירונים אז על מסך. יש כאלה שמנגנים שירה בציבור וכל הזמן רק רוקדים. גם זה בסדר.”

“יש ביצירה, בשירה ובעבודה משהו בריא מאוד.”