יעל רייך

“כשחייתי בניו יורק, הייתה בחגים היהודיים תחושה חיובית של התכנסות עם אנשים שבחרת והפכו לסוג של משפחה, מסורת היא דבר חיובי, ומשפחה בעיניי היא ערך עליון.”

“אופנה בשבילי היא מקור השראה ואמנות. אני מאמינה שבגדים צריך לדעת ללבוש. אופנה זה לא מה שאת יודעת לקנות, או כמה כסף את מוציאה. את יכולה להוציא הרבה כסף, לצאת לבושה במיטב מחלצות המעצבים ולהיראות כמו בדיחה מהלכת. אני מעדיפה שאנשים ילבשו בגדים פשוטים. דווקא כשיש לך פחות כסף, זה מכריח אותך להיות יותר יצירתית.”

“כילדה לא הייתי יפה ולא הרגשתי יפה. המודל אז היה של בלונדיניות קוקטיות עם עיניים כחולות. אני, הגמלונית עם האף השבור, לא עוררתי שום עניין. התהלכתי בעולם בתחושה של ברווזון מכוער.”

“פעם היה לי תסביך שאנשים מתייחסים אליי אחרת רק בגלל המראה שלי. היום זה כבר לא משנה לי. אני דואגת להקיף את עצמי באנשים שחולקים איתי חברות עמוקה ולא חברות על סמך המראה.”

“על יופי צריך לדבר עם נשים שצריכות לעבוד קשה בשביל להיראות יפות. למה תמיד שואלים דוגמניות בנוגע ליופי? מה הן עשו בנושא, נולדו יפות? אני לא הולכת לקוסמטיקאית, מניקור, או פדיקור, איני צובעת שיער, אני לא עושה דיאטה ואמא שלי קונה לי קרמים לפנים, אחרת גם לא הייתי שמה. עם זאת, יופי מאוד חשוב לי.”

“זה מקצוע שקיים בעיקר בחו"ל, כשיש סיבה לשלם למישהי רק מפני שהיא נראית כפי שהיא נראית. יש שם הרבה מגזינים ועולם ששואב השראה מתוך היצירה שנקראת אופנה. בישראל זה קצת פחות קיים. כאן דוגמנית צריכה להיות שחקנית, סלב ושידברו עליה ב'גיא פינס', כי מפרסמים צריכים תמורה לתשלום. דוגמנית לא יכולה להביא רק את המראה שלה. זה כורח המציאות ואני לא מתקוממת על כך.”