אברהם שמואל שטיין

“תזדקף מלוא פאר קומתה, עיניה גחלים לוחשות־מהבהבות – רוֹך האיילה ואומץ הלביאה בהן; שִפעת צמותיה מתנועעת לליטוף הרוח; חמדת גופה הכובש לבבות עטופה שׂמלת־בד פשוטה ורוח ההרים מערטלת מחשׂוֹפי בשׂרה הלבן משלג – כמלכה תפסע אל עבר העם אשר במדרון, תעמוד רגע כלופתת במבטה סביביהָ כאשר יפקוד רועה עדרו, תרים זרועותיה אל על ושפתיה תלחשנה תפילת־חרש.”

“ברכת האדמה בזהב הקמה. גלי שיבּולים בשלות עמוסות, מגוּונים פרחי־בר צבעוניים, כופפות ראשן לקרקע, מצפות לקציר. נתנה הארץ יבולה, יש שׂכר לעמל. חדווה שלֵווה רועפת על העובדים בשדות, על הרים וגיאיות, בין בקתות ואוהלים, על ציפורים ובעלי־חיים.”

“סגולה המציינת ומייחדת את תנועת העבודה הציונית, ספרותה ועִתונותהּ, היא העלאת קרנה, יעוּדה, רוּם ערכה ושליחותה של העבודה בחיי העם ובתקומת מולדתו.”

“אין היסטוריה עולמית נעשית בלי גדלוּת רוחנית, בלי פאתוס מוסרי, בלי מעשי נדיבות נאצלים.”