ג'קלין ג'ולס

“אני חושבת שלכולנו יש משאלה להיות גיבורי על, אנחנו רוצים לעזור לאהובינו ולחברינו. כמבוגרים, אנו מבינים שלא תמיד צריך כוחות־על בכדי לעשות זאת. אבל ילדים מרגישים נטולי כוח פעמים רבות. הפנטזיה להיות 'סופר־מהיר' או 'סופר־חזק' מעצימה אותם.”

“אף על פי שיש מספר סופרים שאני יכולה לסמוך עליהם שיספרו סיפור טוב, אני עדיין מוצאת עצמי 'מאוהבת' רק בספרים מסוימים. אני קוראת בעיקר ספרות לילדים. חשוב לי לדעת מה מתרחש ועכשווי בשדה העיסוק שלי. אני אוהבת לקרוא מה שהתלמידים שלי קוראים ולהיות מסוגלת לשוחח איתם על הספרים. אני גם מסתובבת עם סופרים וספרניות שמתעסקים בספרות לילדים. במועדון הקריאה שלי קוראים את הספרות העדכנית ביותר בתחום.”

“אני רוצה שהילדים ייהנו מהקריאה. אהבתי סיפורים טובים כילדה, ואני מקווה לספק את אותו סוג של בידור לקוראים. אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר לשמוע שקורא צעיר, במיוחד סרבן קריאה בדרך כלל, בילה את אחר הצהריים בקריאת אחד מספריי. קריאה היא מיומנות הכרחית בעולמנו, אבל ילדים לא יעשו את המאמץ לקרוא ספרים שלא מעניינים או מרתקים אותם.”

“הייתי מורה ללימודי השואה, זה היה נושא שלמדתי קודם כול כקוראת, ואחר כך כמורה. סיפורי הניצולים ריתקו אותי. היהודים ששרדו את השואה איבדו הכול, את משפחותיהם, בתיהם, מדינתם. כיצד ניתן לבנות מחדש את חייך אחרי טרגדיה והרס שכזה? רציתי לדעת, אז קראתי וקראתי עוד מסיפוריהם. זה יצר אצלי דחף לכתוב ספר לקוראים צעירים שיספר על הניצולים.”

“כתיבה היא מלאכה שיש להתאמן בה עוד ועוד, בדומה לכל מיומנות אמנותית אחרת, הדרך לפרסום יצירתי הייתה מלווה בהתמדה. כתבתי סיפורים ושלחתי אותם למגזינים למבוגרים. לא השכלתי להבין, משום מה, שמרבית יצירתי מציגה דמויות ראשיות של ילדים ומתאימה בהרבה לקוראים צעירים; פשוט כתבתי את הסיפורים שרציתי לספר.”

“החלטתי שאני רוצה להיות סופרת כשהייתי בת שמונה, קריאה הייתה התשוקה שלי. אהבתי כל מיני סוגים של ספרים: פנטזיה, מסתורין, היסטוריה, ריאליזם, שירה. זה היה טבעי עבורי להצהיר על שאיפותיי להיות סופרת כי אהבתי לקרוא. מאוחר יותר, גיליתי שכתיבה מהווה פורקן רגשי יוצא מן הכלל.”