יוכבד בת-מרים

“המשוררת היהודייה ביותר מבין המשוררות העבריות הראשונות.”

“ליצירות אינני קוראת רק דברי אמנות, עצם החיים היא היצירה הגדולה ביותר שקיימת בעולם.”

“איך להודות על זה איך להודות – נדמה כי את כל מלכות חסדי החיים הוא הושיט לי – ומבוישת דלה דלה הריני עומדת לפניו.”

“ולא עידוד, ולא נחמה מכתבי זה, ורק כלחש רוח רחוק המתגנב לתוך האוזן בברכת חיים הנצורים על כל מידת חסדם ואימתם הגדולות!”

“סהר מעורפל וחיוור / מאחת מעשיות נעלמות / גלש והציף תימהון / גיאיות ובקעות נרדמות.”

“קוּם וַעֲמוֹד! – שִבְעָתַיִם תִּצְעַד. / הַמְתֵּן וְהַסְכֵּת! – תִּרְאֶה שִבְעָתַיִם! / כָּאן הֵן הַשֶּטַח בַּקֶּשֶב נִמְדָּד.”

“אַךְ בִּהְיוֹתִי בְּדַרְכִּי נֶעֱצֶרֶת, / אוֹ בְּעָמְדִי לְבַדִּי מוּל עַצְמִי, / צָפָה חֲרִישִית וּמַזְהָרֶת / וַדָּאוּת הֱיוֹתְךָ לִקְרָאתִי.”

“איך אפתח את שפתי אליך / בתהילה ובלחש בקשה / וכחורבה בלילה הנני / פרועה, אפלה, נרעשה.”

“התמתחי, התמשכי נא אפים, / את תְּקִיעָה, את תְּרוּעָה ושְׁבָרִים.”

“וניצבו קירות רום חדרי, / כל אחד לבדו בלי קורה.”

“לא אתפשך, מתגלית־נעלמת, / לא ארד אל סוף דעתך.”

“בֵּין הַהֵד וְהַבָּבוּאָה. / בֵּין הַמָּקוֹר, הַשֹּׁרֶשׁ – / וְהַשְּׁתִיקָה.”