אמיר פרישר גוטמן

“שבעה ימי עבודה, כמו שהבטיחו, ויש תוצאות. ושוב, אין ספק שלא מדובר בסרטן. האבחנה גורסת שזה "מוסט לייקלי קיקוצ'י‭,"‬ אבל אי־אפשר לשלול לגמרי מחלות זיהומיות נוספות, ככל הנראה בגלל בעיות טכניות בלקיחת הביופסיה הראשונית. ועדיין, זהו שחר של יום חדש. ‭,22.7‬ יום ההולדת השני שלי.”

“זה אומר כעשרה ימים במתח עצום, אבל היי, הבדיקה יצאה לדרך. כל מה שנותר זה לחכות.”

“מהרגע הזה אין שינה. אין מנוחה. אני בסרט מתח. סרט־בתוך־הסרט. סרט אימה. סרט מדע בדיוני.”

“ובאותו רגע אני גם מתאר לעצמי את במאית הסרט מתעלפת מעבר לקיר בעודה שומעת את הטוויסט שנכנס כרגע לעלילה שלה. זה הרי לא הגיוני. איך יכול להיות שכבר חודשים אני מקבל כימותרפיה, ופתאום מומחית־העל הבינלאומית טוענת שאין לי סרטן?”

“כשטפטוף האינפוזיה מסתיים, אנחנו נקראים לשיחה עם שתי הרופאות שלי. מתברר שאחרי חודשיים של המתנה, יש חדשות בקשר לבדיקה ההיא. 'אני מתארת לעצמי מה עובר לך בראש',"‬ אומרת אחת מהן, אבל בשלב הזה של השיחה, שבה, אני זוכר, היו הרבה גמגומים, אני עוד מנסה להבין אם מה ששמעתי זה אכן מה ששמעתי.”

“לוקח זמן עד שאנשים משנים דעות וקיבעונות ומקבלים אותך כמשהו אחר.”

“25 שנים עברו מאז יצאתי בפני עצמי מהארון. כל כך הרבה השתנה. כל כך הרבה עוד יש לשנות. אבל הנה המוטו שלי מאז ואז היום. המנטרה ששיננתי לעצמי והסיבה שבגללה החלטתי שאני אחיה את חיי כפי שהם.”

“אחרי מה שעברתי, כל יום הוא נס. כלום לא חשוב פרט לבריאות, לאהבה שבה זכיתי, למשפחה ולחברים שלי, לחיבוק מכם”