מונה זילברשטיין

“היא הייתה ילדה תמימה, בת 16 או 17. חבורת לול לקחו אותה תחת חסותם ולפי דעתי הם גם אלה שחשפו אותה לסמים. היא הייתה ילדה טובה, בת יחידה להורים מבוגרים, מאוד יפה ונחמדה. אחרי שנכנסה לחבורה, המצב שלה התחיל להדרדר. היא הייתה מלאת אמון, תמימה כמו ילדה. היא הייתה צוחקת כמו ילדה, בוכה כמו ילדה, צוחקת מבדיחות של ילדים. היה לה רומן עם אסי דיין, רומן לוהט מאוד שהתבסס על חומרים מטמטמי תודעה. הם היו כותבים שירים זה לזו.”

“היא הייתה שחקנית טובה ונחמדה, והיה קל לעבוד איתה. במעט הזמן שעבדנו יחד, נהניתי מאוד. היו כותבים בעיתונים שהיא משתמשת בסמים, זה היה ידוע.”

“חוץ מלהיות האישה הכי יפה בתל אביב היא הייתה שחקנית בסדר.”

“היעדר הגבולות של זילברשטיין חוזר שוב ושוב ושזור היטב בחייה.”

“כשהגעתי לחבורה שלי בדיזנגוף, החיים שלי נעשו מסיבה אחת גדולה שמתחילה ולא נגמרת. נתנו לי את הנוסחה הבאה: לחגוג ולהשתכר עד שנופלים, ואז אפשר לקחת שלושה־ארבעה כדורים, השכרות עוברת ואפשר להמשיך לחגוג.”

“בגיל 12 החל מצב הרוח שלי להשתנות. אמי ראתה את זה, אבל מעולם לא דיברנו על כך. אם הייתי עצבנית במיוחד היא הייתה נותנת לי ליבריום, או אומרת לי: 'קחי יין לבן, תשתי את זה מהר. זה ירגיע אותך'. מצאתי תרופה קלה, בעזרתה לא הייתי צריכה להתמודד עם רגשות.”