גאולה כהן

“האישה המשוגעת.”

“בגילה ובמעמדה קנתה גאולה כהן את הזכות להתבונן על המרחב הפוליטי במבט־על. לצורך זה יש לה ספרייה עשירה, מזכירה אישית, מטפלת פיליפינית ועשרות ידידים וקשרים. היומן שלה עמוס. הטלפון לא פוסק מלצלצל, וכהן – כמו כהן – מושכת בחוטים בחדווה.”

“מנוצח אינו רק זה שנופל ולא קם, אלא גם זה שנופל וקם, אבל ממשיך לרוץ באותה הדרך בה נפל, בלי לעצור ולחשוב למה ואיך.”

“ההיסטוריה אינה מספרת בדיחות, אבל לעתים קרובות היא הופכת לבדיחה את אלו שלקחו את עצמם ברצינות יתרה.”

“לא ראיתי את השלום צץ בהרים. ויש שעות שאני כמעט מרימה ידיים. אבל ייאוש?! אין לי זכות להתייאש.”

“הרגע בו אפסיק להתרגש ולהאמין שאני יכולה לשנות את העולם – זה יהיה הרגע בו תקפוץ עליי הזיקנה.”

“אין ספק שכל מי שלחם במחתרות סבל מאובדן הנעורים. וגם המפגשים הרומנטיים המעטים היו אז לטובת המאבק... גם אני וגם עמנואל היינו מבוקשים על־ידי הבריטים. עמנואל שהיה מפקד המבצעים של הלח"י באזור השפלה התחזה לחולה והצליח כמוני לברוח מבית הכלא במגרש הרוסים. באחד הימים נשלחנו לקורס נשק בחולות בעיר חולון שם היינו מסתתרים. עמנואל היה מפקד בשטח והחיבור בינינו היה מיידי.”

“מפלגת העבודה היא התנועה היחידה אחרי הליכוד שיש לה היסטוריה. כשיש לך היסטוריה ושורשים אתה נטוע היטב. היא מתאוששת עכשיו, ואני שמחה מאוד על כך. הרי אילו חירות הייתה מידרדרת לעץ יבש, הייתי מבקרת את זה. טוב מאוד שיש רעננות חדשה במפלגת העבודה.”

“גם פעם כמעט לא הייתה אישה במחנה הימין. היו סמלים כמו שרה אהרונסון, גיבורת חיי. בדרך כלל זה תלוי במנהיג, אם הוא מעודד בחירת נשים לשורה הראשונה או לא. חבל מאוד שאין נשים בתפקידי הנהגה בליכוד. לפחות לא מישהי בולטת. לפחות לא כמו בשמאל או במרכז. והרי בגין היה ג'נטלמן וז'בוטינסקי העריך כל כך את האישה. חצי מהסביבה שלו הייתה נשית – אשתו ואחותו והגיבורות של הרומן שלו. הוא היה רומנטי מאוד, ז'בוטינסקי. הייתי מאוהבת בו. למרות שהיה כל כך מכוער, הייתה לו נשמה יפה.”

“גבר בוהה, נלחץ, מהסס, ואילו אישה מנהיגה מתרשמת ומחליטה. היא רחמנית כשצריך ואכזרית כשצריך. לא תמיד היא צודקת, אבל יש בה כוח הכרעה. גבר מנהיג מלחמות, אישה מנהיגה פוליטית. לא במקרה אלוהים אמר לאברהם באופן דרסטי כזה, כל אשר תאמר לך שרה, שמע בקולה. כי גם אלוהים בחר בשרה למנהיגה האמיתית מאחורי בעלה.”