אביחי רונצקי

“דברי הרב רונצקי הם דוגמה לצרות אופקים מהזן המבייש ממש. יש להשתומם איך האיש הזה, המייצג פונדמנטליזם יהודי במרעו, שימש בתפקיד כה בכיר בצבא ההגנה לישראל, וכעת להתפלא איך ממנה אותו שר הדתות לעמוד בראש מִנְהֶלֶת לזהות יהודית ששמה לעצמה ליעד לחנך את הציבור כולו. לזכותו ייאמר שהוא לא מסתיר את כוונותיו. במסווה של טיפוח תודעה יהודית הפך הרב רונצקי את הרבנות הצבאית למוסד הטפה כמעט מיסיונרי, מנגנון שכל תכליתו לצבוע את המעשה הצבאי במונחים דתיים-משיחיים”

“במבצע עופרת יצוקה שהה הרב רונצקי עם החיילים בתוך הרצועה. הוא עבר בין בתים שבהם המתינו הכוחות לפעולה, ישן איתם בלילה, שוחח עם מי שצריך, חיזק כמה שאפשר. גם את הרבנים שמשרתים תחתיו שלח לעודד את הלוחמים, גם בשבת.”

“לא לחינם טוען הרב רונצקי שהקשר שלו עם חילוניים, הן בצבא והן בחיים האזרחיים הוא טבעי. הוא נולד בבית חילוני בחיפה ולמד בפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי. את שירותו הצבאי הוא התחיל בשייטת 13, ואחרי קורס קצינים חזר לפקד בגדוד 890 של הצנחנים. בהמשך קיבל לפיקודו פלוגה בסיירת שקד. במלחמת יום הכיפורים סופחה פלוגתו לגדוד טנקים והשתתפה בקרבות קשים בראס סודר שבחזית המצרית. לאחר המלחמה הוא פיקד על פלוגה צעירה של סיירת שקד, בה שירת בין השאר גם ראש השב"כ יובל דיסקין ששומר אתו עד היום על קשר הדוק.”

“בהמשך היום חברה אלינו פלוגת המסלול של גדוד 890 בפיקודו של עמנואל בן ישי (בנישו) הי"ד מניר עציון, שנהרג כמה ימים אחר כך. בסיוע שני מסוקי בל תקפנו כוח קומנדו גדול שהתמקם על שתי שלוחות שהיו משני צדי ואדי ע'רנדל, מדרום לראס- סודר.”

“כשאני חושב היום מה הניע אותנו להתלכד כגוף אחד ולהילחם ללא קושיות ותהיות, קשה לי להשיב על כך באופן החלטי, אך נדמה לי שסיבת הדבר הייתה החינוך. דיברנו ועשינו ציונות ללא בושה. הקשר לארץ-ישראל היה טבעי.”

“רק שנתיים אחר כך, כשכבר הייתי משוחרר מהצבא, התחיל להיווצר אצלי משהו בפנים. הדרכתי חבורות רחוב בירושלים ועבדתי באבטחת כספות של בנק ישראל. היה לי הרבה זמן לחשוב בזמן עבודת האבטחה, וכך, באחת השעות במעמקי האדמה מצאתי את עצמי יום אחד מכסה את הראש.”

“לפני חצי שנה הגעתי באמצע הלילה ללוחמים באוגדה 98. השתתפתי אתם בתרגיל ואחר כך ישבתי אתם יחד במדורה. ישבנו כך קרוב לשעה. לאחרונה פגשתי פה בכפר בחור שהיה שם והוא סיפר לי מה זה עשה להם שישב אתם במדורה רב ותת אלוף. הרי גם קצינים בדרגה כזו, מגיעים בדרך כלל עם פמליה מכובדת, משקיפים במשקפת על תרגיל, ואוספים את כולם לשיחה. אני בנוי אחרת.”

“זה שינה את כל דמותו של הרב הצבאי. היום רב יכול להיות גם מפקד מחסום ולקיים מטווחים. הוא חלק מחפ"ק המג"ד, הוא יודע גם לירות ולהסתער.”

“חייל שמחובר למקורותיו, לתנ"ך ולהיסטוריה היהודית, הוא חייל שיילחם יותר טוב.”

“הדוגמה האישית, ההליכה בראש, זעקת הקרב אחרי! עוברת כחוט השני אצל מנהיגנו ולוחמינו. לאורם נלך עד יאיר אור גאולת עולמים ונשכון לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו.”

“זה דבר לא ערכי ולא מוסרי. עוד לפני שהוא לא יהודי, הוא לא מוסרי. הוא גם מביא לתוצאות הפוכות. אני חושב שהעיתונות תופסת פה משהו ועושה ממנו גדול. כמו שמחפשים תמיד את ההוא שלא עומד בצפירה.”

“אני יכול להבין חייל אחד שאומר 'אני לא מסוגל'. יש סרבני מצפון וכל מיני כאלה. במקרה נקודתי צריך למצוא פתרון, לשלוח אותו למטבח. אבל להרים דגל של סירוב? דגל סירוב זה כמו דגל השתמטות.”

“זאת הייתה שבת מאוד מיוחדת. זה היה בית ממש בתוך קו המגע. הוא היה חשוך. כל השבת הלכנו כולנו עם אפוד וקסדה כי היה חשש מטילים. הייתה שם בפלוגה מחלקה אחת של בני ישיבות ובערב שבת הצטרפו לתפילה כמעט כל החיילים בפלוגה. עמדנו שם בתפילה עם אפודים וקסדות, בחושך מוחלט. הייתה אווירה מיוחדת. באמצע התפילה דיברתי איתם. זה היה גם חנוכה והכול התחבר ביחד. קצת אחרי שהתחלתי לדבר נכנס המג"ד, שהוא חבר טוב שלי ודיבר גם הוא איתם דברים שמג"ד מדבר עם החיילים שלו שנמצאים במלחמה. זה היה מאוד מרגש. התפילה, הדברים, הביחד.”

“כשאני שואל את החיילים מה הערך הראשון ברשימה הם אומרים לי ש'דבקות במשימה' הוא ערך ראשון בין שווים, חשוב כמו שאר הערכים. אני לא יודע מי אחראי לזה, אבל ככה מלמדים בטעות בצה"ל. זו תקלה אדירה. הוא לא ערך ראשון בין שווים, הוא ערך ראשון נקודה. קודם כול נמצאת הדבקות במשימה. היא לא שווה לאחרים. היא חזות הכול. אסור להתבלבל. ובמלחמת לבנון השנייה התבלבלו. כשהיה נפגע אחד המשימה נעצרה. צריך להבין שיש משימה וכל שאר רשימת ערכי צה"ל זה המלצות איך לבצע אותה. מתוך אחריות, מתוך שמירה על חיי אדם, מתוך שליחות.”

“אמרתי לחינוך 'תביאו גם אתם אנשים, בשמחה. תביאו אנשים שהם לא דתיים. יש אלפי אנשים רציניים, אכפתיים לחברה, אידיאליסטיים. שיעברו ביחידות. פעם קראו להם פוליטרוקים. היום זה ביטוי שעבר זמנו אבל המהות היא אותה מהות. תביאו אנשים כמו יה-יה לשבת עם גדוד 50. שייצאו עם החיילים לתרגילים. צריך לאחד את כל הכוחות הנפלאים שיש במדינה שלנו כדי לראות איך מחזקים את רוח הלחימה.'”

“אני מניח שזה קשור גם לזה שהייתי בעצמי לוחם. יש לזה משקל עצום כשקצין בכיר וותיק עובר בין החבר'ה האלה בני ה־18 שלא נלחמו לפני כן, ומדבר איתם ומחזק אותם עם כל הניסיון שלו. זה נותן להם המון ביטחון. הרב הוא איש ביניים. הוא לא מפקד, הוא לא חייל, הוא לא מאיים על אף אחד. יש לו יתרון עצום. כולם יכולים להיפתח אליו.”

“דיברתי השבוע עם חייל מקיבוץ בצפון ושאלתי אותו כמה קצינים יצאו מהשכבה שלו בבית הספר. הוא אמר לי 'אחד'. שאלתי אותו איך זה קורה. הוא אמר לי 'היום הקיבוץ מופרט והשיח הוא שיח כלכלי'. יש לי חבר, כמו אח, שאחראי לשנת השירות בקיבוץ שלו. קפצתי אליו לביקור לפני כמה זמן וראיתי אותו יושב על מפות של טורקיה, מכין את הטיול של השמיניות לפני גיוס. הוא אמר לי 'זה מה שהחבר'ה רוצים'. ושתבין, כואב לי עליהם כי הם אנשים טובים. אנשים נפלאים.”

“שקע בית האלונקה שנוצר אצלך כחייל צעיר לא עובר גם בגיל שלי.”

“אני פחות מתחבר לימי עיון כאלה שיש 300 חיילים ופתאום מגיע איזה קוסם. כשרב יושב במוצב עם שבעה חיילים ומדבר איתם על מה שעובר עליהם, הוא ממלא את תפקידו הרבה יותר טוב.”

“אחרי המלחמה עמדתי ודיברתי עם חיילים על ערך הרעות, אהבת המולדת, דבקות במשימה – אבל הרגשתי שהערכים שהיו שגורים בפי, אלה שהתחנכתי לאורם בפנימייה צבאית, נסדקו. התחושה הפנימית שלי הייתה שאני רק מצטט, שזה לא אמיתי לגמרי.”