סלמאן מצאלחה

“פעם נוספת התקדרו השמים מעל ירושלים. גשם במאי זה דבר נדיר בעיר הזאת. אני מנגב מעל פניי את טיפות הגשם, ולפתע נראו לי כמו דמעות.”

“כל אחד מחפש את ירושלים שלו. ברגע שהוא משיג אותה, הוא פונה לחפש אותה במקום אחר.”

“השפה, כל שפה, היא מרכבת השירה הדוהרת במרחבים. והשירה היא היא נזר־הבריאה של שפת האדם.”

“הבנת כוחה של מילה בלשון אדם. זהו הכוח לחרוץ, בקיר ההוויה האטום, אשנב קטן שדרכו אפשר להציץ על כל מה שעלום.”

“לֹא הַלָּשוֹן הִיא זוֹ שֶתַּפְרִיד בֵֵּינִי וּבֵינֵךְ. כִּי אִם – רַק בַּעֲלֵךְ.”

“זֶה הַשִּׁיר עַל הַיֶּלֶד, שֶׁאוֹתָנוּ הוּא מַצִּיל מֵעַצְמֵנוּ, פֶּן נֹאבַד.”

“אני כותב בלשון העברית, שבשבילי אינה שפת אם, כדי ללכת לאיבוד בעולם. מי שלא הולך לאיבוד לא ימצא את השלם.”

“אני יכול בנסיבות מקלות שכאלה להרשות לפעמים לעצמי להיות בן אדם קצת חופשי.”

“מכיוון שאינני בן לעם הנבחר ואינני גם מוכתר ערבי, לא יבוא איש אליי בטענות שווא שאני כביכול אנרכיסט.”

“משורר חוזר לשיר שלא כתב בליל השבי, וטרם שב אל המקום אותו צייר כילד בענן.”

“משורר גולה ברוח מחפש את העבר בשאלה ברוכת תשובות.”

“מילים קטנות שתקו לנוח, ושיר נדם שם בחיפה מול הים.”