יהודית רותם

“הסבתאות היא האושר הגדול ביותר בחיי. להיות סבתא זה לחוות מחדש את הילדות, לתקן שגיאות שעשיתי כאם, להדק דרכם את יחסיי עם ילדיי, ובעיקר להיות מאוהבת כל הזמן. אהבה לנכדים היא כמו התאהבות, אך לא כזאת שחולפת אלא כזאת שנשארת ומתעצמת ללא הרף.”

“הנס שבכתיבה הוא שאת לא יודעת איך זה בא וכשזה נמצא את יודעת שזה נמצא ואת מוכלת בתוך זה. את כמו בהריון נפשי, כל הזמן הולכת עם הדמויות והרעיונות. הסיפור והעלילה חיים סביבך. זו בעצם התקופה הכי טובה, יותר טובה מהכול. טוב לקבל תגובות, לדבר עם קוראים, לשמוע, אבל החלק הזה הוא החלק הכי טוב.”

“אני מציינת את השנים הראשונות בחיי כתחנות חשובות, משמעותיות, שגם אם הן נעדרות מזיכרוני הפעיל, בדרך עקיפה הן חלחלו להווייתי והשפיעו על חיי יותר מאשר כל תחנה זכורה אחרת.”

“אני מוצאת בגיל הזה [הזקנה] הרבה יופי, הרבה עניין. גיבוריי בספריי האחרונים כבר עשו דבר או שניים בחייהם, אך עדיין הם מלאי חיים וצמאים לרגש, לקשר, לאהבה, והפעם עם הרבה יותר חוכמת חיים, אמפתיה והבנה. לגיל הזה אני קוראת 'גיל ההגהות', כי עדיין יש בידינו לתקן, ללטש, לשפר את היחסים עם הקרובים לנו, וגם עם עצמנו.”

“בכל גיל אפשר לאהוב ובכל גיל יש כמיהה לאהבה.”

“תערובת בלתי אפשרית של אהבה, נאמנות ומשיכה מזה ודחייה, קנאה וכעס מזה מתלקחת באחת ונרגעת לאיטה.”

“ברגע זה השתוקקה כל כך להפוך את ההקלה, הפחד, הצער והגעגועים לרצף ארוך וממרק של דמעות.”

“קול של גבר קרא בשמה. לפעמים כשהלכה ברחוב דימתה בליבה לשמוע את שמה וידעה שרק דמיונה הפיק את הקול שנוצר בתוכה מתוך געגוע, מרוב צורך, מציפייה שמישהו יקרא בשמה.”

“משפחה, כמו עם, זקוקה למיתוס, לאגדה שתייפה את המציאות ותוסיף לה הילה.”

“חום, שקט, נוחות, תחושת הישג, מה עוד נחוץ לאדם? אהבה.”

“לו היה לצידה להרגיע את הלמות ליבה.”

“היום היא יודעת שאסור לזרוק חלקי עבר מגלגולים קודמים כחומרים אין חפץ בהם.”

“כל מטופל חדש הוא גם דרישת שלום חמה ממטופל קודם, מרוצה, ולפיכך גם חיזוק עצום.”

“החיים נפתחו לפניו כבאר עמוקה ומסתורית שהנשים עמדו על פיה והעלו ממימיה.”

“אף אחד אינו ספר הפתוח לזולתו, גם לא האדם הקרוב אליו ביותר.”

“בתוך ליבה ידעה שאת השאלות החשובות עליה להפנות אל עצמה. הקנאה היא האויב, לא האישה היפה שאולי אינה מודעת כלל לרושם שהיא מחוללת. הקנאה היא עניין לענות בו, להתענות בו. בהזדמנות קרובה תקדיש לו דיון מעמיק, הבטיחה לעצמה.”

“אנו רואים בהורינו מכשיר... כאילו רק למעננו חיו בעולם ואין להם זכות קיום משל עצמם.”

“בקול שמן זית זך ובעברית משובחת הייתה מוגיעה את המאזינה המנומסת.”