אסתר רוט-שחמורוב

“כשחזרה לארץ, ללא התמיכה הנפשית ולמרות הקושי, המשיכה להתאמן. היא הצליחה להגיע לאולימפיאדה הבאה במונטריאול 1976, וגם שם לשבור שיאים, והייתה האתלטית הישראלית הראשונה בכל הזמנים שהגיעה לגמר האולימפי ב100 מטרים משוכות. עד היום נחשבים רבים מהמשיאים שקבעה לבלתי מנוצחים. רק לפני שבועיים, לאחר 51 שנה, נשבר אחד מהם ע"י האצנית הצעירה דרלין אסטנה ממכבי ת"א, שקבעה 38.17 שניות בריצה ל300 מטר ושיפרה ב13 מאיות השניה את התוצאה שקבעה רוט שחמורוב ב1975”

“אין אדם בישראל שלא מכיר את השם אסתר רוט-שחמורוב. מדובר במותג ישראלי, גאווה כחול לבן, שמעולם, למרות הצעות כספיות ומקצועיות מפתות ביותר, לא חשבה לעזוב את הארץ שבה נולדה ושאותה היא כל כך אוהבת.”

“החבר'ה מהכדורגל ממש פחדו, זה היה מסוכן עבורם, הייתה אווירה קשה. אצלי זה לא היה ככה. להיפך, הרימו אותי על כפיים. הפכתי שם למלכת אסתר, האיראנים עצמם כינו אותי 'המלכה, המלכה'. הייתה אבטחה חזקה בגלל שזה היה אחרי מינכן, אבל הסתובבנו בעיר, לא היה אז פחד. מה שזכור לי לטובה זה הפיסטוק חלבי שלהם, אין דברים כאלה, היינו קונים בקילו ואוכלים”

“בסיס הכישרון הוא מהירות שבה אפשר להשתמש בהרבה מקצועות. מצד שני, כישרון זה לא רק היכולות לרוץ, אלא היכולת להתמיד, לא לפספס, לא לפזול לכיוונים אחרים, והעיקר לדעת להיות בפוקוס בתחרות החשובה. כך צריכים להרכיב את תכונות הכישרון, לא רק על ביצוע טוב או אחר.”

“באופן כללי אני אף פעם לא הולכת אחורה וחושבת 'אם הייתי ככה' או 'האם הייתי ככה'. מה זה נותן לי? אני יודעת שהייתי יכולה לעשות עוד הרבה שיאים. גם את ה300 מטר האלה שנברו לפני חודש, זה היה שום דבר בשבילי. יכולתי לשפר את הקפיצה לרוחק. פשוט לא היה לי זמן להקדיש לכל אחד בנפרד, והלכתי רק על מקצועות אולימפיים, לא סתם, כי זה הכוח שלי”