לוסי איוב

“היום קוראים לנו בישראל 'סכנת התבוללות'/ אבל שמישהו יסביר לי למען השם! איך עם שהתבדל ב־2,000 שנות גלות,/ דווקא בארץ אבותיו חש 'סכנת התבוללות'/ ואיך 'התבוללות', המלה, היא מלה עם זכות קיום/ איך במדינה, יהודית ככל שתהיה, חילונית, דמוקרטית, אהבה היא איום?”

“אני אמיל חביבי ונתן יונתן. אני כל כך מאיר שלו אבל גם ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן. אני קולם של חוה אלברשטיין ושלום חנוך, אך גם קולה של אום כולתום וזה של אסמהאן.”

“הרי בעיני חלקכם תמיד אהיה הבת של הערבי, ובאותו הזמן בעיני אחרים תמיד אהיה בנת אליהודייה, אז אל תגידו לי פתאום שאי אפשר להיות גם וגם.”

“יש לי רק וידוי אחד. נולדתי ע־ר־ב־י־ה. ובתור אחת שכזאת (לא אחזור על המילה), אני חיה עם זה בסדר, בַּסְמָלָה!”

“שלא ייצא שאני מתנערת מערביותי או נכנעת לכיבוש [...] אם אתה כותב בערבית אתה פונה רק לאוכלוסייה הערבית, אבל אם אתה כותב בעברית אתה באופן מסוים פונה לכולם. [...] שורה תחתונה: הכתיבה שלי פונה גם לערבים וגם ליהודים, ועברית היא הדרך הכי יעילה לעשות את זה במדינה כרגע.”

“לאנשים יש צורך להגדיר אותך. אומרים לי, אם הטבילו אותך בכנסייה אז את נוצרייה. אבל לי אין שום שאלה עם זה. אני אתאיסטית וזה לא משמעותי מבחינתי שהטבילו אותי בכנסייה. מצד שני, מבחינה תרבותית אני כן אוהבת את ההוויה הנוצרית. גדלתי במסגרת הזאת ואני נהנית לחגוג את החגים הנוצריים עם המשפחה. את החגים היהודיים אנחנו חוגגים עם סבתא והדודים.”

“הגזענות והדעות הקדומות מושרשות עמוק, גם בקרב אנשים שתופסים את עצמם כנאורים.”

“בתור אישה שגדלה וחיה בחברה הערבית אני יכולה להגיד שאני לא שונה ולא נדירה ולא מיוחדת.”

“אנשים מנסים לסווג את שאר העולם לפי כל מיני מסגרות רק כי זה הרבה יותר קל מלהתמודד עם השוני.”

“צריך לפקוח את העיניים ואת הלב אחרת מפספסים הרבה דברים יפים בדרך.”

“אני מאמינה שהומור יכול לגעת בקהל מאוד רחב של אנשים.”