רפי וייכרט

“כששואלים לכתובתי אני נוהג להתלוצץ שאני גר בספרות. כשאיני כותב יצירות משלי אני עורך או מתרגם או מלמד. לא קיבלנו יותר מדי ארכה על פני האדמה אז מומלץ לנצל אותה באופן המיטבי.”

“המוות מעסיק אותי ביומיום, לא תמיד כותבים על זה שיר, אבל עוד מילדות אני בעל תודעת חלוף חזקה, וזה נותן לי לחוות את החיים בצורה מאוד חריפה ואנרגטית.”

“גם לשירים שאינם שקולים או חרוזים באופן מסורתי יש מבנים צליליים מוגדרים ורבי רבדים. הצלילים נפגשים בהם ומתנגשים בהם ויוצרים הדים ובני הדים לכל תחושה אפשרית במנעד השלם שהוא נפש האדם.”

“חלק משירתי כתוב בחרוז ובמשקל. אני אוהב את היכולת לתאר עולם הרמוני או מתפרק, גועש וסוער או מקונן ולוחש בתבניות של מקצבי לשון.”

“גם לי אין פתרון מלבד סידורן העקשני של המילים כגדר בפני הזמן.”

“האור צונח על השולחן שעליו נשארו כלים מאמש.”

“היד שמונחת על צווארך, היא ספק ליטוף, ספק טרוניה.”

“רוצים להיעטף בו כמו ברטט חיים.”

“לא צריך להחיות ולא ניתן להמית.”

“תמיד נשאר עוד משהו לומר שלא מספיקים.”

“האמת היא שאני שואב ממנו את מה שלכוד.”

“נבהל מאפשרויות הרישול של היד והלב.”

“חישבו עליהם כעל חוט שידרה למחשבה.”

“לעמוד במטבח לדבר אל אישה זרה.”

“מבעד לזמנים אני שומע את גופך.”