דפנה ארמוני

“גרתי באנגליה, בלונדון ובשפילד והדבר שייחד אותי מרוב התלמידים בבית ספר הייתה היהדות שלי. הדבר העיקרי שייחד אותי ושימר את יהדותי, התבטא בשבתות בהן הייתי הולכת לבית הכנסת.”

“יש לי אמונה ואת סידור התפילה שלי, שקיבלתי לבת מצווה שלי בבית כנסת בלונדון – אליו הייתי הולכת כל שבוע. זה עוגן כזה. מקום של ביטחון ונחמה. מפלט כזה שתמיד אפשר ללכת אליו.”

“העניין הוא שאם לא רואים אותך בטלוויזיה, אז אתה לא קיים. פעם היה רק ערוץ אחד ולא היה אינטרנט, ככה שהכול היה יותר קל.”

“עם גייסות השריון חרשנו את סיני לאורכה ולרוחבה ולמעשה היינו הלהקה האחרונה שפורקה, מי שנשאר לו פז"ם של חצי שנה ומעלה עבר לצוות הווי וכל היתר נשלחו להיות פקידים.”

“לא ידעתי שיש דבר כזה 'להקה צבאית', החברות שלי סיפרו לי שהן הולכות להיבחן לדבר הזה. באורח פלא, אני היחידה שהתקבלה לבסוף.”

“חייבים לייצר קרנות למען אמנים כמו במדינות אחרות. שאמנים יוכלו לשבת וליצור. אמרתי שאמנים הם הלב של המדינה. כי כשזקוקים להרים את המורל, מי נמצא שם? האמנים. הראשונים שנרתמים לעזור הם האמנים.”