טל טלמון

“מהתחלה עשיתי כל מה שאני יכולה כדי להתגייס. הלכתי לכל הרופאים, הוצאתי אישורים לפרופיל הכי גבוה והצלחתי להתגייס. יום אחד הייתה לי תורנות שמירה בבסיס. זה היה בחורף, היה מאוד קר ומערכת החיסונית שלי שאפה לאפס אחרי שהייתי חולה במחלת הנשיקה כמה חודשים לפני כן וכל אפצ'י הכי קטן היה יכול להדביק אותי. ביום השלישי לשמירה כבר הייתי בדרך לבית חולים עם דלקת ריאות חריפה. אחרי שיצאתי מהאשפוז שחררו אותי. התחלתי לבכות ואמרתי להם שהם מפסידים את החיילת הכי טובה בצה"ל.”

“יש לי הרבה חמלה לאנשים שהם לא כמו כולם, כי כלפיי לא הייתה חמלה כשהייתי חריגה. אני יודעת מה זה להזדקק לחמלה ולא לקבל אותה. הייתי ילדה חולה מאוד. בכל שלושה שבועות הייתי מקבלת סטרואידים דרך הווריד כדי לאזן את האסטמה שסבלתי ממנה. התנפחתי מזה והייתי מפוצצת בנוזלים.”

“כשלמדתי בלי סטרסברג, חיכיתי יום אחד מאחורי בחורה בתור לסטארבקס ושמעתי אותה אומרת שהיא מחפשת ברמנית, אז הצעתי לה את עצמי ובלי לדעת נכנסתי לחברה שעושה אירועים ומסיבות השקה למותגים גדולים מאוד. היה אירוע גדול של ויקטוריה'ס סיקרט ואחד הלקוחות הרשמיים של המסיבה היה ריצ'רד גיר, שהשאיר לי 20 דולר טיפ.”

“אין אדם בחיים שלי שלא אמר לי שאני חייבת לכתוב, כי אני מאוד ורבלית ועברתי הרבה. יש דברים שבא לי מאוד לשים על נייר. וחוץ מזה, מה יכול להיות מושלם יותר מלכתוב לעצמך דמות שמרתקת אותך ולתת למי שאת רוצה תפקידים שמתאימים להם.”

“אני חושבת שנוצרה לי תדמית קלילה כזו של דוגמנית, אפילו שאף פעם לא דגמנתי. מעין בחורה שעפה על עצמה ומשיגה את מי שהיא רוצה.”

“הייתי באודישן לתפקיד של בחורה מהמוסד שהיא בת דודה של ישראלי שמתאהב בפלשתינית. מתוך 140 בחורות שנבחנו לתפקיד, הגעתי ביחד עם עוד בחורה לשלב הסופי והחליטו לקחת אותה בסוף. לסוכן שלי אמרו שאני לא נראית מספיק ישראלית ושהמבטא שלי אמריקאי מדי. זאת הייתה סטירה בפנים.”

“הרגשתי שהאפשרויות שלי בישראל הרבה יותר גדולות מאשר שם. בלוס אנג'לס זה לא קורה. אתה יכול לעשות אופרת סבון ואף אחד לא יידע מי אתה.”