נתן יונתן

“היופי שיש לו צידוק באמנות זה היופי הנורא, זה היופי שבא מהרבה מצוקה והרבה כאב והרבה ייאוש שמנסה איכשהו להציל את האדם מפני הטירוף ולשמור על שפיות הדעת שלו. המעשה האסתטי באמנות נראה לי בשנים האחרונות כמעשה של שמירה על שפיות הדעת.”

“בשירה יש יכולת הנשענת על מטפורות וסמלים לתפוס את האדם הנתון לאותן חוויות רגשיות.”

“שנות חיינו הן ספינות, והחיים הם פרידה מתמשכת.”

“לאהבה יש צד כאוב: אולי זה הפחד מפני האובדן, אולי הקנאה הנלווית אליה.”

“וזכר כל אותן השנים הטובות לספרן במחברת שיריו.”

“שירים... הם לפעמים האהבה האחרונה לבית שרחק.”

“השמש והים, הלחם, העולם וכל מה שהיה נשאר לחיות בתוך השיר.”

“את החולים האנושים כל כך קל לנחם, אפילו בחצי אמת, אפילו בפחות. אחות בחלוק לבן בואי אצלם, אחות. ליופי יש השפעה מרגיעה על הפחד. השקט שלך חזק מכאב.”

“השנים שעברו בין אביב לענן כבר חלפו ואינן. כבר חלפו ואינן. אך שדה שנזרע בין ענן לאביב – מלבלב ומניב.”

“קחי לך מרחק מן הכאב, היישרי בו מבט, לימדי להעמיד פנים שהשנים עושות עמך רק חסד.”

“הבית מחכה לך, תוכל לבוא אליו כפוף שכם ועייף, אפילו מנוחם.”

“לחוש עד עומק הנשמה את נצח חד־פעמיות הרגע.”

“כל אחד יגיע איכשהו הביתה לבסוף, במוקדם או במאוחר, לחש הצב.”

“הלילה קרוב והים זורע עצבות גדולה על החוף.”

“חופים הם לפעמים געגועים לנחל.”

“רעבים למגע אנושי הם שילבו אצבעות והתחילו לשיר, ובלילה ההוא זחלה בשלגים של ניו יורק תהלוכה חרישית.”

“ארץ שיושביה היא אוכלת וזבת חלב ודבש ותכלת, לפעמים גם היא גוזלת את כבשת הרש.”

“ישנה עצבות ושמה דומה לירושלים, ובנגינת צלילי פעמונים שיר אחרון יירד מגובה מגדלייך.”

“תגידי לי מילים יפות מבכי ואושר: הוא כנראה אהב אותי האיש הזה.”

“אישה ממתינה בפינה אין לה למי. רואים שאין אבל פינה יש לה כן והיא ממתינה.”