דוד שמעוני

“אַל תִשְׁמַע, בְּנִי, אֶל מוּסַר אָב וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַט, כִּי מוּסַר אָב הוּא: 'קַו לְקַו...' וְתוֹרַת אֵם: 'לְאַט, לְאַט...' וְסוּפַת־אָבִיב דּוֹבְרָה כֵן: הַקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!”

“מַשַּׁק כָּנָף, רֶטֶט גַּלִּים, קֵץ לַשִּׁיר, הָאֹפֶל שׁוֹתֵק. הָעֲרָבָה יָשְנָה שׁוֹקְטָה וְלֹא יָדְעָה.”

“אָז גַּלְמוּד כְּקֶדֶם וּבוֹדֵד, אֶת עֹדֶף מִכְמַנַּי הֶעֳרֵיתִי בְּרִקּוּד חֲרוּזִים מִתְעַלְסִים, בְּסוֹדוֹת צֵרוּפֵי הַשִּׁיר.”

“הדממה – סלעי ומבצרי, בצל כנפיה תסתירני משאון החיים.”

“עוֹד טֹוָה בִי הַשְּׁקִיעָה קוּרֵיהָ הַחֲרִשִׁים, אַךְ נָתְנוּ כְּבָר אֶת קוֹלָן סוּפוֹתַי הַחֲבוּיוֹת.”

“כְּבָר הֶחֳוִיר הַלַּיְלָה בַּחַלּוֹן, כְּבָר קָרוֹב הַמִשְׁתֶּה אֶל קִצּוֹ, וְטֶרֶם טָעַמְתִּי מִיֵינוֹ.”

“בְצִבְעֵי קֶשֶׁת הִתְקַשְּׁטוּ פִתְאֹם בַּכּוֹס הַשְּׁבוּרָה אָז פְּנֵי הַמָּיִם.”

“קָרִים כּוֹכְבֵי הַחֹרֶף, כּוֹכְבֵי נַפְשִׁי מַה חַמִּים.”

“הַחֹשֶׁךְ הוּא אִלֵּם וּגְבוּלָיו נִסְתָּרִים.”